Parshas Yisro 5785
- Torah Tavlin
- Feb 14
- 3 min read
אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ... (כ-ב)
שיהא שלם ותמים באמונתו יתברך
הנה בפרשה זו אנו קורים על מתן תורה, וידוע מפי ספרים וסופרים כי הקריאה מעוררת את הזמן, ועל כן שומה עלינו להתבונן קצת בתכלית נתינת התורה לישראל. והנה הדיבור הראשון שיצא מפי הקב"ה לישראל הוא הציווי על האמונה "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". האמונה היא היסוד לכל התורה כולה, היסוד לכל עצם מציאותו ומהותו של האיש הישראלי. הן מודעת זאת לכל מה שכתוב בזוהר הקדוש כי כל התרי"ג מצוות הינן תרי"ג עצות להאדם האיך שיוכל להשיג את אלקותו יתברך. נמצינו למדים שכל עיקר תכלית כל התורה כולה נעוצה בדיבור זה של "אנכי ה' אלוקיך" שהוא מצות האמונה, כי כל שאר התורה כולה הינם נתונים לתכלית ומטרה להיות לעזר וסיוע ביד האדם שיוכל להגיע להשגת "אנכי ה' אלוקיך".
והנה כאשר נדייק בלשון הכתוב משמע שישנו קשר עמוק בין ענין יציאת מצרים לעבודת האמונה, והיינו כי השגת האמונה והדביקות בהשם יתברך תלוי הרבה כפי גודל הבחינה של יציאת מצרים, כלומר, כפי מה שהאדם זוכה לצאת מכל בחינת זוהמת מצרים וקליפותיה, כך באותה המידה הרי הוא זוכה להשיג את אור אלקותו יתברך שמו. שהרי כבר היו מילותינו אמורות מקדם שאין יציאת מצרים האמור כאן איזה סיפור דברים בעלמא שקרה מלפני רבות בשנים, אלא הדברים אמורים לכל אדם פרטי באשר הוא, כי כשם שישנו את הכללות של מצרים כך ישנו ג"כ את הבחינה של מצרים הפרטי אשר כל אחד ואחד שרוי בתוכו, והכוונה בזה לרוע הקליפה של פרעה מלך מצרים אשר צועק ואמר לא ידעתי את ה', והוא היפך מן אור האמונה לדעת ולהבין שכל הנעשה איתנו הכל הוא מאיתו יתברך שמו, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ולזה בא הכתוב ומזהיר ואומר: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שכדי להגיע להכרה האמיתית שהשי"ת הוא ה' אלוקנו בכל קראנו אליו, צריך שתקדם לכך הידיעה האמיתית שהשי"ת הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
והנה הכתוב אומר (תהלים קי"א י'): "ראשית חכמה יראת השם", כי כדי לקנות את התורה שהיא חכמה האלוקית צריך שתקדם לזה יראת ה' טהורה, וכדי שיגיע האדם לידי היראה האמיתית הלא בהכרח הוא שיהא שלם ותמים באמונתו יתברך, שיחיה תמיד עם ההכרה שהשי"ת נמצא עמו בכל עת ובכל רגע, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהלים: "שויתי ה' לנגדי תמיד", שיחוש האדם בכל עת ובכל רגע שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה.
ובספר חובת הלבבות (שער אהבת השם פרק ו) הביא מעשה על אחד מן החסידים שהיה הולך במדבר ומצא אדם ירא ה' שישן שם לבדו, וכאשר שאל אותו: הגד נא לי אחי יקירי, האינך מפחד לישון במקום כזה אשר שורץ חיות רעות שיכולים לטרוף את האדם במחי יד, נענה אליו אותו האיש ואמר להחסיד ההוא: האיך אוכל לפחד, והרי מתבייש אני מן האלוקים שיראה אותי מפחד מזולתו, והדברים נוראים ומבהילים בהעלותינו על לב עד כמה יכול האדם לזכך את עצמו ולהתעלות בעבודת האמונה עד כדי כך שהיה מרגיש בחוש איך שהשי"ת יושב לצידו ממש, ובושה כיסתה פניו להעלות על דל מחשבתו איזה צל של פחד ורעדה.
ומסופר על הבעש"ט הקדוש זי"ע שקרה פעם בעת הליכתו להתבודד בין עצי היער, והנה הבחין בארי ההולך ומתקרב למולו, והבעש"ט לגודל אמונתו לא זע ולא נרתע מפני הארי, אך התחזק באמונה פשוטה כי השי"ת מהלך עמו, ובלתי רצונו לא יארע לו כל און, ואכן מכח אמונתו זו נקרע פתאום הארי לגזרים. ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיטע אמונתו בלבנו תמיד ונהיה דבקים בו ית' כל ימי חיינו אכי"ר.