top of page

Parshas Vayishlach 5785

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם ... (לב-ל)

להתרצות עם הנהגת השי"ת


פרש"י: למה זה תשאל - אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים. בדברי רש"י אלו שנינו מהי מהותו של מלאך, מלאך הינו בטל ומבוטל לרצון בוראו, ואינו ממתין כי אם למוצא פי ה', ותמיד הינו מוכן ומזומן לקיים שליחותו, ועד כדי כך הדברים מגיעים עד שאין לו אפילו שם עצמי, כי אינו רואה בעצמו שום בחינה של 'ישות', אלא מבטל כל כולו לכל דבר שליחות אשר יועיד בוראו עבורו. ואחר שעמדנו על מהותו של מלאך יכולים אנו להבין את ההרגל בפי העולם לתאר את האדם המופלג בצדקות בתואר 'מלאך' כי גם זה שהגיע לדרגת צדיק זוכה לבחינה זו להיות בטל ומבוטל להשי"ת ולרצונותיו, ואין לו חפץ זולתם, והינו מוכן ומזומן לכל מצב שבו יעמידנו יוצרו, בין אם יהיה בחינה של הארת פנים, ובין אם יהיה בחינה של הסתר, תמיד יתרצה למצבו. ביודעו שמאחר שסיבב הקב"ה והביאו למצבו הנוכחי אות הוא שזהו תיקונו, וע"כ הינו שמח בחלקו בכל מצב.

וגם כשהקב"ה מעמיד את הצדיק במצב של קטנות המוחין, וכתוצאה מכך אינו יכול לעבוד את השי"ת כדבעי, אין רוחו של הצדיק נעכר מחמת כן, כי מאמין הוא שתיקונו לעת עתה הוא היא העבודה במדריגת קטנות דוקא. וכן איתא ממרן הבעל שם טוב זי"ע, שלפעמים באים על האדם סיבות המונעים בעדו ללמוד כדבעי או לעשות יתר העבודות הראויות למעלתו, ואז עליו להשלים עם כך מתוך אמונה שלעת עתה אין הקב"ה דורש מאתו עבודה זו, וכעת הוא הרצון העליון בעבודה שונה.

עוד איתא ממרן הבעל שם טוב זי"ע, שאם מחמת איזה הכרח צריך האדם לנדוד מביתו למרחקים, לא יתעצב על כך, כי מן השמים מסיעים אותו לשם כדי שיתקן שם דבר מה, וטובה היא הנסיעה עבור נשמתו. ואלו הדברים נאמנים על דעתו של צדיק, ועל כן משלים בכל פרט עם רצון בוראו ומתרצה בחלקו.

ואביא לך דוגמא שממנו תכיר איך התגלמו דברינו אלו בהליכותיהם של הצדיקים. היה זה עוד לפני ימות מרן האריז"ל, באחת הארצות שבחו"ל ישב לו אחד מגדולי המקובלים, הלוא הוא הגה"ק בעל ספר 'כתם פז', ומחבר השיר הידוע 'בר יוחאי'. הוא היה צדיק גדול ונשגב, וזכה לחבר ב' פירושים על הזוהר הקדוש.

צדיק זה איוה למושב לו בארץ הקודש, שם קיוה לבלות את אחרית ימיו רק בתורה ובעבודת ה', ולאחר שעשה הרבה הכנות לחונן את עפר הקודש, ובעודו במסעו הזדמן למקום מסוים, והבחין שהיהודים הנמצאים שם בורים ורקים מכל תוכן רוחני. בראותו כן הבין שאין רצון העליון שימשיך הלאה במסעו ולהניח קהילה שלימה של יהודים במצבם הירוד, והחליט תיכף ומיד להשתכן ביניהם כדי ללמדם אורחות חיים ולשקם קומתם הרוחני. ואכן עזב את עבודתו העמוקה וירד מן ההר אל העם והחל ללמדם דברים פשוטים אותיות ונקודות ויתר דיני התורה כאילו היה מלמד דרדקי. והיתה זאת משימתו עד אחרית ימיו, ובאותו מקום מנוחתו כבוד.

היתה זאת עבורו הקרבה גדולה מאוד, מאחר שזכה להשגות רמות בתורה ובעבודה, ולא היה מעצור לכיסופיו עד שביקש לעלות בארץ הקודש ולהתענג שמה מזיו השכינה, על אף שהיתה זאת משימה של 'מסירות נפש' ממש בימים אלו, ורק בני עליה מועטים אשר איותה נפשם לשבת שמה בארצות החיים המה עלו ובאו להוסיף קדושה על קדושתם, ומוכנים היו מראש לחיי מחסור בגשם, מאחר שהשיגו את רוממות השי"ת והיתה נפשם משתוקקת להתאחד ולהתדבק בו, אך מאחר שהבין שרצונו של הקב"ה הוא שיהיה לאב רוחני לבני אותה קהילה כבש את אהבתו הגדולה וכיסופיו הכבירים, ושימש לפניהם כ'מלאך המושיע'.

 

bottom of page