ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים ... (לט-א)
תמים תהיה עם ה' אלקיך
הנה בריש פרשתן מסופר אודות הליכת השבטים לרעות את הצאן, ואודות בקשת יעקב ליוסף ללכת לראת בשלומם, כאן נצטוה יוסף במצות 'כיבוד אב', ויוסף אינו עושה שום חשבונות, מוכן ומזומן הוא לקיים רצון אביו, על אף שהיה יודע כי אחיו שונאים אותו, והנה מתחיל הוא בדרכו ופוגש בגבריאל שמודיעו שאחיו הסיעו עצמן מן האחוה ומבקשים נכלי דתות להמיתו.
אז היה ביכולתו של יוסף להבין כי גבריאל נשלח מן השמים להצילו, ואות הוא מן השמים שלא תהיה עליו כל טענה אם יחזור אל אביו ויאמר לו כי דברי גבריאל עכבו בעדו להמשיך בדרכו, אך למעשה לא עשה שום חשבון, והמשיך בדרכו מתוך תמימות לקיים רצון בוראו. ואכן הוכח כי חששו לא היה לשוא, ובבואו לפני אחיו הורידוהו מאיגרא רמא לבירא עמקתא, ועשו עמו סחורה כאילו היה כחומר ביד היוצר, עד אשר נמכר לסריס פרעה ונעשה כעבד פשוט, והמתבונן בכל אשר קרהו ישתומם ויתמה וכי זוהי תורה וזוהי שכרה?
אלו המשתוממים ודאי יפליאו מהמסופר בהמשך, כי עדיין לא נשבר רוחו של יוסף בראותו איך עלתה לו מחמת הליכתו בתומו, ושוב ביקש את לימודו שהורגל בו בבית אביו, ולא עזב את דרכי השי"ת גם כשבא לפניו נסיון עצום אשר העמידה בו היה כמעט בלתי טבעי, כפי אשר מבואר במדרשי חז"ל איך שאותה ארורה התעללה בו מידי יום ביומו בדברים הקשים מנשוא, וגם השטן התייצב לצידה והוכיח לפניו כי את חלקו לעולם הבא כבר הפסיד בין כה, ובנוסף לכך הוכיחה לו הארורה כי גם מן השמים מרוצים מזה המעשה, בכל זאת לא הסיר את דמות אביו מלפניו, והתבונן אם יהיו מעשיו רצויים לפני אביו, ולא העבירו צערו על דעת בוראו. ואם לא די בצערו מגוף הנסיון, נתגלגלו הדברים בסופו ואותה מרשעת בדתה מלבה סיפור אשר אינו מתקבל כלל על הדעת, באמרה שהיא החזיקה בבגדו בו בשעה שהוא אנס אותה, ואף על פי כן לא חקרו אותה יתר על המידה והניחוה אותו בבית הסוהר, ושם היה מבלה שנים עשר שנים ממיטב שנותיו מבלי שיעשה שום עוול. הכל הגיעו על שקיים 'סור מרע ועשה טוב' וכל המתבונן יהמה לבו בקרבו על מה עשה ה' ככה.
אך לא לזמן מרובה יהיה לבו דואב, כי כשיהגה בפרשיות הבאות יווכח כי כל זה לא היו כי אם סיבות להעלותו על כס המלוכה, ואילו היה חסר פרט אחד מסאת יגונו לא היה ביכולתו להגיע לכך, ונמצא שהכל היה רק לטובה.
אלו הדברים צריכים לשמש כחיזוק עצום ועלינו להסיק מכאן כי אין אדם יודע מהו טוב עבורו ומה לא, ולא עליו המלאכה לחקור אחר העתידות, כי אם לקיים את משפטי התורה כמשמען, ואף אם יווכח שחששותיו לא היו לשוא, מוטל עליו להתחזק באמונה שבודאי זוהי לטובתו, גם אם כעת אינו רואה האיך יצא מעז מתוק, אך יתחזק ויצפה לתשועת השי"ת. הלוא יוסף בעצמו גם כן לא ידע משך הי"ג שנים ששהה במצרים על מה עשה ה' ככה, וכל עוד שלא הגיעה השעה שבה היתה ישועתו אמורה לבוא לא היה ביכולתו להעלות על דעתו האיך ישמשו מצוקותיו כסיבות להתעלותו, אך האמין באמונה שלמה ובטח בבוראו שהכל עשה לטובתו, וכמשדרשו ז"ל על הכתוב (תהלים מ, ה) 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף', והשי"ת שדרכיו מרובים הצמיח ישועתו באופן פלאי ע"י החלום של מלך מצרים, וכתוצאה מכך מעלים אותו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, ואז הוברר שכל המאורעות שעברו על ראשו לא היו כי אם הכנה לטובה גדולה העתידה לבוא.