ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלקים עמך בכל אשר אתה עשה (כא, כב)
אמונה הנדרשת מבר ישראל
פרש"י: לפי שראה שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו. איתא בספה"ק (עיין ב'נועם אלימלך' פרשת חיי שרה, בד"ה או יאמר ותדחק), שאדם המתפעל רק מהמקרים הפלאיים הבלתי שכיחים והם המוגדרים אצלו כניסים, אות הוא שקיים אצלו חסרון כלשהיא באמונה, שהרי הוא כאומר שיש טבע בעולם, והעולם מתנהג על פיו,ורק מפעם לפעם מְצַוֶה ה' להטבע שיחרוג ממנהגו. אולם האמת הוא, שאין טבע כלל בעולם, ובכל רגע שהעולם מתקיים הוא ממש בגדר נס, וכפי שאנו אומרים בכל יום (בברכת יוצר) 'המחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית', ואם מאמינים אנו שתחילת היצירה היה בגדר נס, כך גם עלינו להאמין שחידוש היצירה מידי יום הוא בגדר נס. כך הוא בכללות הבריאה וכך הוא בכל יציר פרטי, על האדם לדעת שבכל רגע ממש מחייהו הקב"ה ועושה עמו נסים ונפלאות.
והנה ידועים הם דברי הזוהר הקדוש (חלק ג קמט:) שחס לנו מלומר שהתורה מספרת לנו סיפורים לשם סיפור בעלמא, אם כן כשהתורה מספרת לנו אודות אבימלך ופיכול שר צבאו שבאו אצל אברהם כדי לכרות עמו ברית, בהכרח רוֹצָה היא ללמד אותנו דבר מה, ויש לומר שזה מה שגילה לנו רש"י בפירושו, שהסיבה שרצה אבימלך לכרות ברית עם אברהם היה מה שראה אצל אברהם הנהגה בלתי טבעית בשלושה דברים, בכך גילה לנו רש"י שרצונה של תורה ללמדינו ההבדל בין יהודי לגוי, כי מה שאנו רואים כאן אין זה כי אם דרכו של גוי, גוי תולה הכל בטבע, ורק כשרואה דברים היוצאים מן הטבע אז מאמין שיש כאן הנהגה עליונה, וגם אז אינו זה מלמדו על הכלל כולו, ועדיין נשאר עם הבנתו שבכללות מתנהגת הבריאה על פי טבע, כפי שאמר אבימלך לאברהם: 'אלקים עמך בכל אשר אתה עושה', כלומר, בכללות מתנהג העולם על פי הטבע, ורק עם 'יחידים' כמוך מתנהג הקב"ה בהשגחה תמידית. שונה היא האמונה הנדרשת מהאיש הישראלי, עליו להאמין שבכל רגע ורגע קיימת השגחה פרטית וניסית על כללות הבריאה ועל כל פרט שבה.
ויהיו מי שישאלו, שאם גם הטבע הוא בלתי טבעי, מדוע הוצרך הקב"ה להטיב עם האבות ועם זרעם ישראל באופן בלתי טבעי? ולמה לא הלביש תמיד את ישועתם ואת הצלחתם בתוך הטבע? התשובה היא, הא גופא כי א"א לדרוש מהגוים שישיגו אמונה זַכָה כל כך עד שיודו שגם הטבע הוא נס תמידי, אולם רצה הקב"ה שעל כל פנים יהיה אמונה גם בגוים שיש מנהיג לבירה, ולכן סיבב והטיב לפעמים עם האבות הקדושים ועם זרע ישראל באופן פלאי ובלתי רגיל, וכך ייטיבו גם האומות להכיר שיש אלקים בארץ. וכעין שרואים כאן, שע"י הפלאות שעשה הקב"ה עם אברהם הכירו אבימלך ופיכול שר צבאו במציאותו ית'. וכך החדיר הקב"ה אמונה במצרים על ידי האותות והמופתים שעשה, והיא זו שהביאה לבסוף אמונה אפילו בפרעה הרשע שמלכתחילה אמר 'לא ידעתי את ה'' עפ"ל, ולבסוף האמין בהשי"ת, ובימי יונה היה הוא זה ששימש כמלכם, והוא זה שהחזירם בתשובה בסיבת אמונתו ויראתו מהשי"ת. ועֵד לדברינו הלוא הוא הרמב"ן שכתב, שמטרת הניסים במצרים היא להראות אחת ולתמיד שיש אלקים בארץ, ומסיבה זו נחקקו אלו הניסים בתורה.
מסיבה זו נהגו גם הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים זי"ע להמתיק הדינים ולבוא לעזרת אחיהם מבני ישראל גם באופנים בלתי טבעיים, כי היו אז תקופות שהרבה מבני ישראל נתדרדרו מאוד בנסיבות הגלויות, והיתה אמונתם לקויה מאוד, ולא היו יכולים להחדיר בהם אמונה זַכָה כל עוד שלא הראו להם תחילה שיש כח בלתי טבעי, אולם אחר שהתחזקו קצת באמונה, החדירו הצדיקים בהם את האמונה התמימה שגם הטבע הוא מהשי"ת. כי אמונה זו היא חובה על כל אחד מישראל.