ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ... (ד-ו)
מתוך שלא לשמה בא לשמה
פרש"י: בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים. דברי רש"י אלו מעוררים פליאה, שכן הטעם שעלינו לשמור את משפטי התורה הוא כי זהו רצון בוראינו ומחובתינו לקיים רצונו, ולא לשום מטרה אחרת, ולמה אם כן מפתה אותנו התורה לשמור פיקודיה לשם הנאה והתפארות?
עוד דבר פלא אנו רואים מפירושו של רש"י, שהתורה מחשיבה את האומות, ולדעתה 'מתכבד' האיש הישראלי בזה שהגויים מעריצים אותו, ודבר זה דרישה בעי, שהרי אחר שקבלו ישראל את התורה נתקיים בהם הבטחת בוראינו (שמות יט, ה) 'והייתם לי סגולה מכל העמים', והאומות כלפי ישראל הם כבעלי חיים בפני האדם, ואם כן מה כבוד הוא זה לישראל שהאומות מעריצים אותם, הלוא עיקר הכבוד הוא בגדול המוקיר ולא באלו שאינם ראויים אפילו לתואר 'אדם' (ראה יבמות סא.) וכסוסים נידמו, כדכתיב (יחזקאל כג, כ): 'וזרמת סוסים זרמתם'.
ובדרך המוסר יש לומר, שהכתוב מדבר לאנשים מישראל שדעתם עניה מאוד, ומרוב טיפשותם אינם מבינים את רום מעלתם, עד שנדמה להם שהגויים שיש להם מכל טוב עולם הזה הם המאושרים והמכובדים, ומפני להט הערכתם לעניני עולם הזה מואסים הם בקיום התורה ובלימודה, עד שאי אפשר לשבר אזנם ולהביאם לידי ידיעת האמת שהוא זה המאושר האמיתי, וגלתה תורה שבמצב כעין זה עדיף לפתותם ולהמשיכם לתורה אפילו באמצעים שאינם לשמה, כי בלאו הכי יתדרדרו מאוד, וראתה התורה לנכון להורות האיך יכולים להמשיך אותם לתורה, וגילתה שאין לשלול לכך אפילו אמצעים פחותים ביותר, ומותר גם לומר לו שיזכה להתכבד ע"י המכובדים לפי דעתו, על אף שזה נראה כמי שמסכימים עמהם שהגוי הוא מהולל, וגם נעשים כאמורים להם שתורה צריכים ללמוד שלא לשמה, הכל מותר וגם צריך במקום שאי אפשר להעשיר את דעתם ובלבד שיתחילו להגות בתורה. ואחר שכבר יהגו בתורה כבר תתרחב דעתם וברבות הימים יתקיים בהם מקרא שכתוב (תהלים יט, ח) 'תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי' וגם אם לא יזכו במהרה לתורה לשמה כבר לא יהיו פניותיהם פחותים כל כך, וככל שיחלופו הימים יתעדנו הנפשות יותר ויותר עד שיזכו והמאור שבתורה יקרבם אל השי"ת ויזכו גם לתורה לשמה.
ומן הראוי להעתיק את לשונו של הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י הלכה א) שמשם תמצא כדברינו, כי שונים הפחותים מן הבני דעת שאי אפשר לזרזם לתורה אלא מתוך שלא לשמה, וז"ל: 'אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה', עכ"ל.
הרי לך מדבריו שעל אף שברי לבב יודעים שהעבודה צריכה להיעשות לשם שמים, אין לנו לשלול הפיתוי לעבודה שלא לשמה לאלו שדעתם עדיין קצרה וקשה להם לקבל עליהם עול מלכות שמים ולעבוד את ה' רק לשם שמים.
Yorumlar