Parshas Vaera 5785
- Torah Tavlin
- Jan 25
- 2 min read
לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם ... (ו-ו)
יציאה ממצרים שלנו
הקב"ה אמר למשה רבינו "ד' לשונות של גאולה", וכנגדם בליל הסדר אנו שותים ד' כוסות של יין. והק' המפרשים, שלכאורה היה צריך לכתוב וגאלתי אתכם ואח"כ והוצאתי אתכם מארץ מצרים, שהגאולה קודמת ליציאה ממצרים? ותי', שאין לשונות אלו אינם כפשטם רק לענין עצם היציאה ממצרים, אלא כוונתם הוא לענין אחרת, שכוונת "והוצאתי" הוא מדריגה אחרת, שהיה צריך להוציאם ממ"ט שערי טומאה, ורק אח"כ היתה הגאולה בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ושוב אח"כ ולקחתי אתם לי לעם. (עי' אור יחזקאל עמ' רס"ב שהאריך טובא בענין זה). הרי, כלל ישראל היו צריכים "יציאת מצרים", לא רק מעצם ארץ מצרים, אלא היה שיעבוד מצרים לטומאת מצרים, שכלל ישראל ירדו במדריגתם ונפלו בטומאת מצרים, עד שהנפלו למ"ט שערי טומאה, והוצרך "יציאת מצרים", מתוך הטומאה, ועל זה אמר הקב"ה "והוצאתי" - מטומאות מצרים, שהקב"ה הוציאם מאותו טומאה, ורק אח"כ היה הגאולה ממצרים.
ונראה שיש כאן לימוד נפלא, הנוגע לכל אחד ואחד. דהנה בכל יום קודם שאנו מתפללים, אנו מזכירים יציאת מצרים. וכתב רבינו יונה (ברכות דף ב ע"ב מדפי הרי"ף) לבאר הא דאמר רבי יוחנן: "איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה". וז"ל: "י"ל וכי מפני שסומך גאולה לתפלה יש לו שכר כל כך שיהיה בן עוה"ב? ותי', ועוד אמר מורי נר"ו טעם אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל, מיד הוא מראה שבוטח בה' בתפלה כיון שמבקש ממנו צרכיו, שמי שאינו בוטח בו לא יבקש ממנו כלום... וכיון שמזכיר עכשיו אותה הגאולה שבטחו אבותינו בה' והצילם ומתפלל מיד, נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו, כמו שענה לישראל בעבור שבטחו בו, ומפני זה מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד, והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה, ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא", עכ"ל. מבואר, שמזכירין יציאת מצרים כדי לחזק האמונה בהשי"ת, שאנו בוטחים בהשי"ת שיענה לתפילתנו, כמו שענה לאבותינו במצרים כשבטחו בו. וכפשוטו עיקר החיזוק באמונה ובטחון הוא לענין זה שכל אחד ואחד צריך ישועה לצאת ממצרים שלו, והיינו הדברים הקשים שהוא נמצא, כמו דאגת הפרנסה, עניני בריאות הגוף, אם צריך למצוא זיווגו וכדומה. אמנם לפני הנ"ל מבואר עוד נקודה נחוצה בענין יציאת מצרים, והיינו היציאה מהשיעובד לטומאה, שכאו"א יש לו יצר הרע, והיצר הרע תמיד לוחם עמו, ומושך אותו לטומאה, וצריך הקב"ה לעזרו לצאת מאותו טומאה, ועל זה צריך האדם חיזוק בכל יום, להאמין דכמו שהקב"ה הוציא כלל ישראל מטומאת מצרים, כמו כן הקב"ה יעזור כל מי שבא לטהר - ועל זה אחז"ל "הבא לטהר סיעין אותו".