Parshas Tzav (Shabbos HaGadol) - Chag HaPesach 5785
- Torah Tavlin
- 3 days ago
- 3 min read
מכות דף ב.
עדים זוממין, דאמר קרא "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"
The [הל' עדות פי"ח, ג'] רמב"ם says, that which the Torah believes the 2ndכת of עדים when they say עמנו הייתם, is a גזירת הכתוב. The טור [חו"מ ס' לח'] and the [דברים יט',יח'] רמב"ן give a טעם to this halacha and explain: the 2nd pair of עדים are נאמן because they are actually testifying on the "גוף העדים" by saying עמנו הייתם. So, just like if 2 עדים testify that ראובן and שמעון were מחלל שבת, we believe them and ראובן and שמעון can’t argue, because they are בעלי דברים, so too, by הזמה when they are testifying about the actual עדים (by saying עמנו הייתם), the 2ndכת is believed and the first כת are considered בעלי דברים.
The [פ"כ,הל' ב'] רמב"ם paskens: there must be a גמר דין from בית דין for the עונש of כאשר זמם to be applied. This is based on the words of the משנה [לקמן ה:] that states: "אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין". Rashi explains: First there must be a גמר דין issued by the בית דין. If afterwards, the עדים are הוזם, then there is a דין of כאשר זמם.
The [ס' לח' ס"ק ד'] קצות klers: if 2 עדים testify that the wine of ראובן is יין נסך and they are later הוזם, are they מחוייב to pay to ראובן the value of the wine מדין כאשר זמם, or maybe since the Torah says, "כאשר לעשות לאחיו" and in this case they are not testifying on a איש, but on wine, maybe the דינים of ע"ז should not apply? The קצות says "יראה לי" that דיני עדים זוממין would apply in this case. He brings a [סנהדרין י.] ראיה: 2 עדים testified that פלוני רבע שורו של פלוני. This testimony indicts פלוני to a חיוב מיתה (bestiality) and condemns the שור to מיתה as well. If these עדים are later found to be ע"ז, the Gemara says that they are נהרג and must also pay money to the בעל השור. We see from here, says the קצות, that even though they didn’t testify about the בעל השור, but only on his שור, they are still מחוייב to pay him for the value of his ox that would’ve been killed due to their testimony. This is a proof that the דיני ע"ז apply even if the עדות wasn’t on a איש.
The [לז'] מנחת חינוך brings this קצות and disagrees. He explains: The דין of כאשר זמם does not apply to איסור והיתר. Since we pasken that the עונש of כאשר זמם is only שייך if there was a גמר דין, this can only be שייך if a בית דין is required for the psak, like by דיני ממנות,מכות, ודיני נפשות. However, by a שאלה of איסור והיתר where 1 חכם is מורה what to do, this is not called דין and there is no דין of a ב"ד, even קרובים and פסולים are כשר, so a הוראה is not considered a גמר דין and therefore, the laws of ע"ז do not apply. Also, the ראיה from the שור is no proof. In that case, the שור is judged before a ב"ד of 23 like any דיני נפשות, so that’s why דיני הזמה applies, as there is a גמר דין. He brings the נתיבות that also disagrees with the קצות and says since איסור והיתר questions do not require עדים בפני ב"ד, so it’s possible that the Torah wasn’t מחדש דין הזמה in this case. The מנח"ח adds, that even if איסור והיתר (according to some) does need עדות before a ב"ד of 3, still the psak of this ב"ד would be considered a הוראה and not a גמר דין. Consequently, כאשר זמם should still not apply. עיין ר' חיים) stencils).
The[ס' לח' ד"ה שוב ראיתי] תומים asks: Based on the הלכה that there needs to be a גמר דין, why does our Mishnah say: if עדים testify that ראובן is a בן גרושה, they don’t become חללים, but they do receive מלקות? If they were הוזם before the גמר דין, there should be no עונש, if after they testified they were הוזם, the מעשה is done already and it’s considered כאשר עשה, because ראובן is immediately a חלל. In contrast to a case of מיתה, where there is time, because the עדים are הוזם after the גמר דין, but before he is killed, so it’s not כאשר עשה yet? עיי"ש.