Parshas Tzav (Shabbos HaGadol) - Chag HaPesach 5785
- Torah Tavlin
- 2 days ago
- 4 min read
אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע ... (הגדה של פסח)
בענין התכלית של המכות
תנן בפשטות, תכלית המכות היא להעניש את המצרים על מה שעשו לכלל ישראל, כי יש דין ויש דיין על כל פעולה שנעשית בהאי עלמא. וכן מפורש בדברי הגרי"ז בביאור דברי רש"י על הפסוק "ראה נתתיך אלהים לפרעה", וכתב רש"י: "שופט ורודה, לרדותו במכות ויסורים", עכ"ל. וביאר הגרי"ז וז"ל: "פירוש הדבר, כי המכות לא היו למטרה שישלח את העם, רק כי כך נאמר בברית בין הבתרים (בראשית טו-יד): "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו וגו'". והיה צריך להיות תחילה הדין על פרעה ועל מצרים, ואחרי כן היציאה. ולכן מינה הקב"ה את משה רבינו ע"ה לדיין ושופט לרדותו במכות ויסורין הראויין לו, שיקויים "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", והיתה זאת הכנה ליציאתם, כמו שנאמר ואחרי כן יצאו וגו'.
ויש להעיר, שאם המכות היו רק כדי להעניש את המצרים, מדוע לא יכלו כלל ישראל לצאת ממצרים, ואח"כ הקב"ה יעניש את המצרים, בעשרת המכות? ועוד יש להעיר על דבריו הקדושים, במה שכתב "והיתה זאת הכנה ליציאתם", איזו הכנה יש בהם, הרי המכות היו רק כדי להעניש את המצרים?
אמנם מצינו עוד טעם מדוע הביא הקב"ה המכות על המצרים, והיינו להורות מי השליט על כל העולם כולו. בהתראה למכת דם כתיב (ז-יז): "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם". ובמכת צפרדע כתיב (ח-ו): "למען תדע כי אין כה' אלקינו". ובמכת ערוב כתיב: "למען תדע כי אני ה' בקרב ארץ". ומצינו כמה וכמה פעמים בפסוקים שהמכות באו להורות שה' הוא השליט. וככתוב בתחילת פרשת בא "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". תכלית כל המופתים היא כדי להשריש אמונה שהקב"ה הוא השליט. וכן מפרש בדברי הרמב"ן (סוף פרשת בא) עיי"ש.
וכבר האריך הסטייפלר (בספר חיי עולם, פרק ט"ו) לבאר שכל מכה מורה על יכולתו של השי"ת שהוא השליט על הנהגה מיוחדת בהאי עלמא, כגון מכת דם, מראה שהקב"ה שליט על המים. ובמכת צפרדע ראו שהקב"ה שליט על בריות שבמים וכו'. וא"כ, מבואר היטב שהמכות באו כדי להשריש האמונה שהקב"ה הוא השליט. א"כ זה נראה כסותר לדברי הגרי"ז שהמכות באו כדי להעניש את המצרים, וצ"ב.
ונראה ליישב, בהקדם דבר נפלא שסיפר לי אדם חשוב. שפעם אחת, דיבר אותו אדם חשוב עם רופא מומחה, שהצטיין מאוד בתחום רפואתו. לדאבוננו, הרופא לא היה שומר תורה ומצוות. ואמר לאותו אדם חשוב, שהוא רואה בחוש שיש בורא עולם שמנהיג את הבריאה, שהוא רואה החכמה הנפלאה שבתכונות האדם, והחכמה היא עד אין סוף, וא"א לומר כלל שאין בורא עולם, הדבר נראה ברור לעינים שיש בורא עולם! ושאל אותו אותו אדם חשוב, אמת שיש בורא עולם, אבל מדוע נברא העולם?! והשיב לו הרופא, שמעולם לא חשב על שאלה זו. ואמר לי האדם החשוב, שבאותו רגע שמבין אותו רופא שהקב"ה ברא את העולם כדי שיעבוד אותו ויקיים את מצוותיו, באותו רגע יכחיש האמונה ויאמר, שאין שום בורא עולם, ויאמר את זה מחמת שאינו רוצה לחייב את עצמו לעבוד את ה'. אם אדם מאמין באמונה שלימה שיש בורא עולם, ע"כ יש טעם וסיבה שנברא העולם, וידיעה זו מחייב אותנו לעבוד את ה' - שזו התכלית האמיתי. אבל מי שאינו רוצה לעבוד את ה', ע"כ יכחיש האמונה - ויהיו לו "תירוצים" על הנהגתו.
לפי"ז יש לבאר שבאמת עשר המכות היו הכנה ליציאת מצרים. שעיקר העיקרים של יציאת מצרים היה כדי שיקבלו כלל ישראל את התורה בהר סיני. ובאמת עיקר ירידת כלל ישראל למצרים היתה הכנה לקבל את התורה, שהיו "בכור הברזל", וזו היתה ההכנה לקבלת התורה כמו שהאריכו הספרים הקדושים. וא"כ יש לומר, שבכלל הכנה לקבל את התורה הוא להכיר בב' יסודות, ראשון, שיש בורא עולם, שהקב"ה הוא השליט על כל הבריאה, ואין עוד מלבדו ית'. ושנית, אחר ידיעה זו צריך לידע שיש תכלית מדוע הקב"ה ברא את עולמו. והני ב' דברים חזו בחוש בעשר מכות. ראשית שהקב"ה הוא השליט, על ידי כל הניסים הגלוים אדם מודה בניסים הנסתרים (רמב"ן סוף פרשת בא), וכלל ישראל באו לידי האמונה שלימה, שאין עוד מלבדו, ואין שום כח אחרת בהאי עלמא כלל וכלל. שנית, כלל ישראל חזו שיש "דין ודיין", ויש שכר ועונש. ופרעה והמצרים נענשו על ידי המעשים הרעים שעשו לכלל ישראל. זה מורה שאין העולם "הפקר", ואין כל אחד יכול לעשות מה שלבו חפץ. שיש בורא עולם, והוא תובע מכל אחד ואחד לעשות את רצונו. ואם אינו עושה את רצונו יש "דין וחשבון".
לפי"ז מובנים היטב דברי הגרי"ז, שזהו הכנה ליציאת מצרים, שכלל ישראל היו צריכין להאמין באמונה שלימה בהני עיקרי אמונה, חדא, שהבורא יתברך שמו הוא הבורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. ושנית, שהבורא ית' שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו. רק אחרי אמונה ברורה בהני ב' יסודות, זכו לצאת ממצרים. וגם מובן מש"כ שהתכלית בעשר המכות היתה כדי להעניש את המצרים אינו סתירה כלל למה שמבואר שהמכות באו כדי להשריש האמונה שהשי"ת הוא השליט, ששניהם לתכלית אחת, להשריש האמונה בתוכינו, להאמין שהוא השליט, והתכלית בזה, הוא להאמין שיש תכלית בזה שיש בורא עולם, והיינו לעשות את רצונו ולעבדו, ומי שאינו עושה רצונו, יש דין וחשבון!