ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ... (כז-לו)
בגנות המטילים דופי על הצדיקים
בדברים אלו הטיל עשיו דופי במעשיו של יעקב, לטענתו לא התנהג יעקב כדבעי, הוא גוזל כביכול את הבכורה וגם את הברכות. כשנבוא לעיין בטענתו ודאי יתמהו עליו, וכי הוא גזל ממך את הבכורה? הלוא אתה בעצמך הסכמת על כך, גם את הברכות לא גזל, שהרי בדין הוא ראוי להם מאחר שזכותם תלויה בבכורה. אך ביותר יתמהו מי הוא זה הטוען על אי יושרו של יעקב, אין זה כי אם עשיו, זה הרגיל לעבור על כל החמורות שבתורה, אינו גוזל רק בכורה או ברכה, גוזל נפשות ממש ר"ל, הורגם או מחטיאם, הוא זה שמצא דופי בציציותיו של יעקב...
משל למה"ד, לסוחר שנדד מעירו למרחקים לעיירה גדולה שבו היה אמור להתקיים יום השוק, וצרור כספו באמתחתו, בהיותו על אם הדרכים פגש בו גזלן ובידו רובה, הלה איים על הסוחר שאם לא יניח לפניו את צרור כספו יורה עליו חציו וימיתו, ויירא הסוחר לנפשו והוציא את צרורו ומסרו להגזלן. תוך כדי מסירה אמר הסוחר להגזלן: הנה, בזה הצרור מונחים הרבה מעות שאינם שלי כלל, והם שייכים לבני עיירתי היודעים שהנני סוחר ממולח, ונתנו בי את אימונם, והפקידו אצלי את ממונם כדי שאעסוק במשא ומתן. והנה כעת כשאחזור לביתי בחזרה, ויראו אותי המשקיעים הרי ישאלו אותי על דבר המסחר שהעלתי בחכתי, ואז אצטרך לומר להם את האמת שצרור כספם נגזל, ומובן מאליו שהם לא יאמינו לי, וישאגו עלי בקולי קולות שאני הוא זה שגנבתי את מעט כספם שצברו, על כן למען יאמינו בי אבקש ממך שתכוון את הרובה מול מעילי שאפרוס לפניך ותריק בו את חיציך, ובכך אוכל להוכיח להם שהצדק עמדי, ואספר להם שאיימת עלי באלו החיצים ובלית ברירה מסרתי את הצרור שהיה באמתחתי.
ניאות הגזלן להטיב עם מטיבו ומילא אחר בקשתו, הסוחר פרס את מעילו והגזלן נתן בו את אותותיו, ואת רוב חיציו כילה בתוכו. אחר שכבר העיד המעיל על אמיתת הדברים ביקש הסוחר להעמיד את הדברים על פי שני עדים וביקש להגזלן שיואיל בטובו לכלות זעם החיצים גם על כובעו העליון, וגם לזאת ניאות הגזלן וירק בו איזה חיצים, וכשהעיר הסוחר שמן הראוי להוסיף בו עוד איזה חיצים התנצל הגזלן ואמר שתמו כל חיציו. אז גילה הסוחר את נחת זרועו והפיל את הגזלן והיכה אותו כדי רשעתו, והוציא מחיקו את כל הכסף שגזל ע"י אימת החיצים, ויקם ויברח לא לפני שהשמיע הגזלן באזניו קול מחאה וזעקה על רוע מעלליו...
כאותו גזלן נדמה עשיו, הוא זה העושה כל העולה על דעתו, וכשמוצא איזה דופי ביעקב מיד מרים שאגת געוואלד! זוהי הנהגת כל הרשעים, הם עצמם אינם בוחלים בשום דבר עוון, אך כשהצדיק נכשל באיזה דבר שלפי דעתם נחשב הדבר לעוון מיד מרימים עליו קול שאגה, ומבזים אותו על מעשהו!
אין ברצוני להוכיח את הרשעים ההולכים בעקבותיו של עשיו, כי קרוב לודאי הוא שגם אם יש ביניהם כמה נבונים שיודו על האמת לא יבואו מכח טענה זו לידי תשובה. אולם דברינו מופנים למקצת מהחרדים לדבר ה' המחפים על מעשיהם של הרשעים, כי המציאות הוכיחה שהם עצמם נכשלים בכגון דא. רואים אנו לפעמים אנשים המשמשים כמליצי יושר להרשעים, ומוצאים למודי זכות עליהם, הרואה סבור שמדובר באנשים צדיקים המבקשים להמליץ טוב על ישראל, אך פלא הוא שכאשר הללו מבחינים באיזה עוולה התלוי בקולרו של א' מיראי ה' שאין דעתו שווה עמהם, מיד מרימים עליו קול צווחה, ואינם בושים לפרש את כוונתו להרע ח"ו. והעומד מן הצד משתומם לראות איך נאלמו פתאום כל האפשרויות להמליץ טוב עליו...