Parshas Tetzaveh (Zachor) 5785
- Torah Tavlin
- Mar 7
- 3 min read
ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ... (כח-ב)
כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה
פרשה זו ופרשה שלפניה מדברים על עניני המשכן וצרכיו, בפרשה הקודמת היה המדובר על ענין הקמת המשכן עצמו ועשיית כליו, ובפרשתינו העיקרי הוא בגדי כהונה, והכשרת הכהנים לעבודת המקדש. רואים אנו בשני פרשיות אלו, שעניני המשכן מורכבים היו מכמה וכמה סוגי דברים, מקצתן היו יותר חשובין ומקצתן פחות. לצורך הקמת המשכן היה צורך בזהב וכסף ונחושת, ועצי שיטים, ולצורך היריעות הוצרכו לתכלת וארגמן ותולעת שני. וכן לצורך בגדי כהונה היה צורך בתכלת וארגמן ותולעת שני, מלבד הזהב והאבנים השונים. ורק בצירוף אלו הדברים נתקדש המשכן, והותרו הכהנים בעבודתם. אך אילו היה חסר פרט כל שהוא מאלו הדברים הנקובים בפרשיות אלו, לא היה המשכן קרוי משכן, ועדיין לא היתה השכינה שורה בו.
להורות הוא בא, כי כל אחד מישראל באשר הוא שם חביב מאד לפני בוראו, הן אם זכה להתעלות ברום המדרגות, והן אם הוא עומד במדרגה נמוכה. כי המשכן מורה על בחינת כללות ישראל, ולכך נעשית מכמה מינים, להורות כי גם בישראל ישנם כמה בחינות ומדרגות, ואף זה שאינו בתכלית השלימות מכל מקום הוא חלק מהכלל, וחביב וחשוב הוא לפני השי''ת, ומבלעדו יש איזה חסרון בכללות הקומה הישראלית.
וכעין ששמעתי מאבי מורי הגאון זצוק"ל, שאמר שבזהב וכסף ונחושת נרמזים ג' בחינות בנותני צדקה, כי זה''ב הוא ר''ת ז'ה ה'נותן ב'ו, דהיינו שבעודו בריא חפץ הוא לקיים מצות צדקה לשם השי''ת, והיא המובחר שבמעלות. אך יש אשר בעודו בבריאותו השלימה, בשעה שאינו בצרה אינו חפץ לפזר מעותיו לצדקה, אך אם הוא מצוי בעת צרה, כשיסורים תוקפים אותו, ומתחיל לדרוש ברופאים, והללו מודיעים לו שהוא נתון בסכנה, אז מתעורר בו הרצון לפזר מעותיו, וזהו בחינת כס''ף, שהוא ר''ת כ'שיש ס'כנה פ'זר. אך ישנם כאלו אשר גם כשמגיעים למצב של סכנה, בכל זאת, בעודו בחיים אינו רוצה לפזר מעותיו, אך בכל זאת רוצה הוא שלאחר מותו, כשכבר לא יצטרך לזה, יחלקו אותו לצדקה, והיא בחינת נחש''ת, שהוא ר''ת ח'ולה ש'אמר ת'נו נ'ותנים. ומשלושה בחינות אלו הורכב המשכן. להורות כי אף אלו שהם במדרגה שפלה, בכל זאת מצד מהותו הישראלי חביב וחשוב הוא לפני השי''ת.
דבר זה הוא חיזוק גדול לכל אשר בשם ישראל יכונה, לפעמים בא היצר אל האדם, ומפתה אתו לאיזה דבר, ואף שעצם הדבר אינו עבירה, בכל זאת יודע האדם כי על ידי ביצוע הדבר יצטרך למעט בעבודת בוראו, בכמות או באיכות, והיצר טוען לעומתו כי כליל המעלות הרי לא תהיה לעולם, ואם כן מה בכך שתגרע מעבודתך? אך על האדם מוטל לענות לו כאיולתו, כי באותה בחינה שביכולתי לעבוד את בוראי, בזה הבחינה רצוי אני לפניו. אין הוא דורש ממני יותר ממה שביכולתי, ובזה המדרגה אני חשוב לפניו כאותו צדיק שזוכה לעבוד אותו לפי מדרתו הרמה, כי בסופו של דבר שווים אנו, הוא עובד בוראו כפי יכולתו, וגם אני עובד את בוראי כפי יכולתי. אך אם אשמע לך, ואני אגרום לעצמי דבר שיעכב אותי ממה שביכולתי לעת עתה, אז אכן אפחית ערכי באמת, כי אני בעצמי יגרום המניעה לכך. שאין אני עובד את בוראי כפי כוחי האמיתי.
ואפשר שלכך עשו את הארון מעצי שיטים וציפו אותו מבית ומחוץ בזהב, כדי להורות לאדם, כי על אף היותך בבחינת עץ בעלמא, בכל זאת אם אכן מתאמץ אתה לעשות מה שבכוחך, הנך שוה לזה שהוא בבחינת זהב, אינך רק קרוב לזה שהוא בחי' זהב, אלא ממש כמותו, ולכך הנך נתון ממש בין הזהב.
יעזור השי''ת שנזכה לעבוד את השי"ת מתוך גדלות והרחבת הדעת.