Parshas Tetzaveh (Zachor) 5785
- Torah Tavlin
- Mar 7
- 2 min read
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד ... (כז-כ)
בענין האופן להצליח בעבודת ה'
הנה פרשת תצוה מתחיל עם עבודת המנורה, והוא שצונו הקב"ה על הדלקת המנורה. וכבר עמדו כל המפרשים על זה, מדוע נאמר דוקא כאן פרשת המנורה. שפרשת תרומה התורה הקדושה צונו על בנין המשכן וכלי המשכן, ופרשת תצוה התורה הקדושה צונו על עשיית הבגדי כהונה. וא"כ, צריך ביאור טובא, מדוע דוקא כאן, הוא המקום לציוי הדלקת המנורה - באמצע ב' פרשיות אלו. והמפרשים תי' קו' זו בכמה וכמה אנפי, אמנם נראה לנע"ד לבאר באופן אחר בעזהי"ת.
דהנה במשך עבודת בנין המשכן, יכול האדם לבא לידי טעות בהכרה מהו עיקר התכלית בעבודה זו. שהמשכן היה בנין נאה במאוד מאוד, והיו בו, כמה וכמה דברים יקרים וחשובים עד מאוד. וכן בכל בגדי כהונה, הבגדים היו חשובים ויקרים במאוד מאוד. ויכול לטעות, ולא יבין מהו התכלית בכל אלו דברים. דכיון שהם נאים מאוד, יסתכל אך ורק במהותם - ולא בתכליתם. ולא יכיר שהתכלית בכל אלו הם, אך ורק כדי שתשרה השכינה בינינו. ועל זה, דוקא כאן באמצע בנין המשכן וכליו, ובגדי כהונה, נתנה התורה הקדושה פרשת המנורה שבא להתעורר על התכלית בכל אלו. דהנה אחז"ל (מנחות פג, ב): "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך, א"ר שמואל בר נחמני: אליך - ולא לי, לא לאורה אני צריך... מחוץ לפרכת העדות באהל מועד - עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, ואם תאמר: לאורה אני צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים", ע"כ. הרי המנורה היה עדות שהשכינה שרויה בישראל. וא"כ, אפשר דיש לומר, דמטעם זה דוקא כאן באמצע בנין המשכן בא התורה הק' ומעורר שזהו התכלית באמיתי בכל עבודת המשכן וכליו, ולא לטעות ולומר שיש חשיבות רק לעצם מהותם של הבגדים והבנין, אלא הכל הוא לתכלית אחת - כדי שתשרה השכינה בינינו.
ויש ללמוד מכאן שפעמים אדם עובד באיזה עובדה שהיא, ואפשר שלא יכיר מהו תכלית האמיתי. ונבאר במשל: כגון העוסק ועושה משתה גדול עבור שמחת בר מצוה של בנו. ובאותו עסק, אפשר שימשך רק אחר הדברים שהוא עוסק בהם, וישכח התכלית האמיתי, שיעסוק בהכנת המאכלים, הפרחים, והמשקים וכדומה. ולא יתבונן על זה שבא בנו לקבל עול תורה ומצות. ולא יתן לבנו החשיבות שהוא בא בעול התורה ומצות. ועל זה מלדמנו התורה הקדושה, שבאמצע העסק, אפילו בדברים שבקדושה, צריך להתבונן על כוונת הדברים ויכיר מהו התכלית האמיתי.