Parshas Terumah 5785
- Torah Tavlin
- Mar 1
- 3 min read
סנהדרין עג.
"הרודף אחר חבירו להרגו"
The [חו"מ תכ"ה,א'] שו"ע paskens הרודף אחר חבירו להרגו, one is מחוייב to save the נרדף, first by trying to disable him "באחד מאיבריו" if one is unable to be precise, he must kill the רודף. The סמ"ע explains (based on our (מסקנא, that this דין is learned from a היקש from נערה המאורסה. Just like a נערה המאורסה may be saved from her assailant by killing him, in our case of a רודף he is to be killed in order to save the נרדף. The Gemara brings a braysa that says, how do I know if I see someone drowning in the river that I must try to save him? Because it says לא תעמוד על דם רעך. Tosfos [להצילו] asks, why do we need לא תעמוד על דם רעך? We have the היקש from נערה המאורסה that teaches me I may kill to save my friends life, so certainly I must save him from drowning where there is no killing involved? תוס' answers that our היקש makes the הצלה a מצוה. לא תעמוד now adds a לאו and I am oiver it if I don’t save the נרדף. The [רוצח,פ"א,טו'] רמב"ם says: One who can save a נרדף or a נערה המאורסה but doesn’t, is מבטל the מצות עשה of וקצותה את כפה and is oiver 2 לאוין: 1) לא תחוס עינך 2)לא תעמוד על דם רעך. [הל' רוצח פ"א,ט'] ר' חיים klers, is this דין to save the נרדף even at the expense of the רודף, an extension of the general הלכה of פיקוח נפשות and although we always say "אין דוחין נפש מפני נפש" and never kill one person to save another [מאי חזית דדמא דידך סומק טפי], here the גזה"כ teaches us that one must kill the רודף? Or is this a special דין that the רודף is חייב מיתה in order to save the נרדף, but isn’t a תוצאה of הלכות פיקח"נ? ר' חיים says it is מסתבר like the second צד. Since we learn this from נערה המאורסה and that isn’t a situation of פיקו"נ, we see this is a separate הלכה.
The גרי"ז [הל' רוצח,פ"א, הי"ג] brings the רמב"ם: If one could save the נרדף, של הרודף באחד מאיבריו, but instead kills him, he is חייב מיתה but אין ב"ד ממיתין אותו. The ראב"ד argues and says ב"ד does kill him. The טור similarly wonders, if he is חייב מיתה why isn’t ב"ד ממיתין אותו? The גרי"ז explains, the רמב"ם holds there are 2 דינים regarding a רודף. 1) the דין of saving the נרדף, which may be done by killing the רודף. 2) the רודף is considered a גברא קטילא and is "בתורת אין לו דמים" regarding all דינים. So, when one kills the רודף instead of באחד מאבריו, although it’s אסור, you are פטור because when you could stop him באחד מאיבריו the מצוה and רשות to kill him is gone, but there remains the fact that the רודף is a גברא קטילא and that doesn’t go away. This is why אין ב"ד ממיתין אותו. The מאירי brings the ירושלמי that is מסופק: If the נרדף overcomes the רודף and is now seen chasing the רודף, does the ex נרדף now have a דין of a רודף and may be killed, or does the שם רודף stay on the ex רודף? He answers that since the נרדף must first try to save himself באחד מאיבריו, if he is now the aggressor and chasing the רודף he apparently is safe, and therefore he should be treated as a רודף. The משנה למלך [חובל פ"ח] brings the ריב"ש that the חיוב is only נוגע an outsider trying to save the נרדף, but the נרדף himself since he is being chased & בהול is not מחוייב to try for אחד מאיבריו. ר' ש.ז. אורבך [מנחת שלמה ח"א ס' ז'] says: although if there is no other way to save a נרדף other than with money, one must do so, there is no חיוב to spend money to save yourself from killing the רודף.