והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת (יז-יט)
דבר ה' זו הלכה
הנה מילתא דפשיטתא היא שכל עוד שאין האדם בקי בכל חלקי השלחן ערוך, צריך להיות עיקר יגיעו בידיעת השו"ע ובנושאי כליו, כי מבלעדי הידיעה בכל פרטי ההלכות בהכרח יכשל בחטאים חמורים אולם יתר על כן אנו רואים במקרא שלפנינו שגם מי שכבר בקי בכל התורה ואין כל כך חשש שיכשל בדבר הלכה, גם הוא יעסוק בעיקר בתורה המביא לידי מעשה, שכן אין התורה מחלקת בין מלך ת"ח למלך עם הארץ, ובכל אופן היא מחייבת את המלך לעסוק כל ימיו בתורה המביאה לידי מעשה. ואין להקשות שאם מדובר במלך תלמיד חכם מה שייך לומר למען ילמד' שמשמעו תורה שיש בה לימוד חדש, שכן יש לומר שגם מה שמשנן הישנות נחשב ללימוד המורה לאדם דרכו, שכן על ידה נזכר ההוראות ששכח מכבר. גם יש לומר שגם מי שהוא בקי היטב בתורת ההלכה אם ישנןשוב את ההלכות ימצא עוד פרטים נחוצים שלא שם לבו להם בעבר, ונמצא שגם מה שחוזר שוב ושוב על תלמודו נחשב כתורה המביאה לידי מעשה, וזוהי עיקר מטרת הלימוד. עכ"פ רואים אנו ממקרא זה שעיקר מצות 'עסק התורה' היא תורת ההלכה וכפי שמביא מרן בעל ה'חפץ חיים' בהקדמתו לספרו 'משנה ברורה' שעל אף שגם הלומד סדר 'קדשים' וסדר טהרות' מקיים מצוות תלמוד תורה' צריך האדם לעשות עיקר לימודו בחלקי התורה הנוגעים למעשה.
לאור האמור ראוי לכל אברך ובן ישיבה לקיים את דבריו ולהקדיש את עיקר תלמודו בדברים הנוגעים למעשה, ויידע הלומד כי מה שאחז"ל (פאה א, א) ש'תלמוד תורה כנגד כולם' אינו כי אם בתורה המביא את הלומד לידי מעשה כפי שמובא להלכה בשו"ע הרב למרן בעל ה'תניא' זי"ע, וכן אנו מתפללים ומבקשים מידי יום ביומו בברכת אהבה רבה', שהחונן לאדם דעת יזכינו בבינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד' וכל זה הוא כדי 'לשמור ולעשות'.
והנה בימינו זכינו לראות מה שלא זכינו בדורות שלפנינו, כי כהיום אכשר דרא ונתרבו ספסלי בית המדרש, ורבו האברכים אשר נשאם לבם לתורה, ומזניחים 'חיי שעה' כדי לזכות ב'חיי עולם'. אולם כשמתבוננים רואים שע"פ הרוב מקדישים הלומדים את עתותיהם בדרכי לימוד שלא באים ע"י לידי מעשה, ועל דבר זה ידוו לבבות היראים התובעים את עלבונה של תורה, כי על אף שכאמור זוכה האדם לקיים מצות ת"ת בכל סוגי הלימוד, אינו נפטר מחמת כן מלדעת את המעשה אשר יעשה וכפי שדייקנו מהכתוב שלפנינו שזוהי עיקר מצות תלמוד תורה' וגם חז"ל אמרו (קידושין מ): גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ועוד אמרו (ברכות ת.): 'מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה', ואם יכולים לזכות בלימוד החביב על השי"ת ביותר, למה ימידו אותה בלימודים אחדים?
מרן ה'חזון איש' מביא באגרותיו שרבותיו לימדוהו שכל מה שהאדם עושה עליו להיוועץ מקודם בד' חלקי השו"ע כדי לראות אם אינו עובר במעשיהו זה על איזה פרט שבשו"ע שאין לך כמעט שום פסיעה שהאדם עושה ואין הדבר תלוי בהלכה אדם הלובש את בגדיו מוטל עליו לדעת איזה צד ללבוש תחילה, וכן כשפושטם, וכן כשנועל נעליו וכו' הכל מובא בהלכה, ועליו להתבונן טרם עשיית מעשה כל שהיא אם אכן דעת השו"ע נוחה הימנו, אך כשאין האדם הוגה בהלכה אינו מעלה כלל על דעתו שיש חשש עבירה במעשיו ועובד הוא מידי יום ביומו על הרבה עבירות ואיתא בגמרא (ברכות ה) אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, כי אין יסודיים בלא עוון, ומן השמים תובעים מאתנו ליישר את דרכינו על פי דברי השו"ע