ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו וגו' (א-א)
דרכי התחזקות בעת הגלות
פרשיות אלו פותחים את סדר שיעבוד בני ישראל בארץ מצרים. בראשונה, בעת ירידת יעקב ובניו וכל בני ביתם לארץ מצרים מנו וספרו את כל היורדים כשבסיומו נאמר 'כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים', לכאורה למה הוצרכו למנאם ואף לפרט את שמותיהם בפרטיות היה די לומר שהיו שבעים נפשות אשר ירדו מצרימה, אלא שביקש יעקב אבינו לרמז ולומר, שידעו שכאו"א חשוב בפני עצמו ונחשב למספר בנפרד, כדרך אנשים הסופרים מרגליות פנינים ואבני חן מאחר שחשובים ויקרים בעיניהם, וכפי הנאמר 'המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא' (ישעיהו מ-כו) הרי שהשי"ת קורא לכל בריה מעולמו במספר ושם, כך על כל אב לדעת שכל בן ותלמיד שוים ויקרים כיהלומים, ובהתאם לכך אף צריך שיהיה גם היחס אליו, שיקבל את מלוא היחס הדרוש לו והנצרך לו כ"א כפי דרכו כמאה"כ 'חנך לנער על פי דרכו' (משלי כב-ו).
זו גם היתה כוונת יעקב כששלח את יהודה 'להורת לפניו גשנה' פירש רש"י - 'לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה' והיינו שיפתח כמה וכמה סוגי מקומות וישיבות - לכל אחד את הראוי והמתאים לו לפי דרגתו ויכולתו לעלות ולהתיגע בתורה, ולכל נער את המקום בו יחפוץ לבוא בנועם ה' ולהתעלות בדרכי תורה ואהבת הבורא.
גם כשפרעה שאל אודותם - מה מעשיהם, השיבו לו 'רעה צאן עבדיך גם־אנחנו גם אבותינו' הרי שאמרו לפניו שהם ממשיכים להתעסק במה שהתעסקו אבותיהם ולא עשו את עצמם יותר חשובים וחכמים מאבותיהם - את זאת ביקשו להכריז לפני פרעה שאינם מחפשים מהלכים ודרכים חדשים אשר לא שערום אבותיהם, אלא חפצים ללכת בדרך ישראל סבא ואת כל מה שעשו האבות יעשו בניהם בלי סטיה ומעידה.
אך פרעה בראשית גזירת השיעבוד הלך עמהם בדרך ההפוכה וברצונו לבטל את יסוד 'עם ישראל' הכריז בעצת יועציו 'הבה נתחכמה לו', ביקש ללכת איתם בדרכים חלקלקות כמבקש שלומם וטובתם באומרו שכל חפצו ומטרתו הוא להחכימם כביכול יותר מאבותיהם, למען לא יחיו את כל ימי חיי שנותיהם בעסקי שמים בד' אמות של הלכה, רק יכירו וידעו יותר מעניני העולם ואף ישכילו את דעותיהם, בידעו שאכן זה הדרך יוריד מעליהם את סממני היהדות, אך בנ"י חזקה עליהם צוואת אבותיהם שלא לסטות מדרך המסורה מדור דור, ואכן בזכות אלו הד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם ואת לבושם, במה שלא החכימו מאבותיהם אלא הלכו בדרכם בתמימות זכו והיו לעם הנבחר.
ועל כולם גילה להם יעקב אבינו את היסוד והכח מה שיחזיקם בשעת הגליות, והוא כח האחדות וההתחברות עם חברים טובים להתוועד בכל עת מצוא לדבר מעניני תורה ותפילה ועבודת הבורא, כפי אשר אמר להם 'האספו ואגידה לכם את אשר־יקרא אתכם באחרית הימים', הרי שהתקוה והיכולת להישאר יהודים נאמנים להשם ולתורתו באחרית הימים הוא על ידי ההתאספות והישיבה בצוותא באהבת חברים, זוהו הערובה היחידה להמשך קיום הדורות.
ובעת שמלאה סאת יגונם וצרתם מאת פרעה, צעקו אל ה' 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה', תפילתם שברה רקיעים והגיע עד כסא הכבוד 'וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים', פרש"י 'נתן עליהם לב ולא העלים עיניו, הרי שבכוחו של משה רבינו שהאיר את דרכי הרצון שבהם, באה הקץ והסוף לחשכת הגלות ונפתחה הלב מסתימתו שהיתה להם בעת הגלות ושוב היה בידם יכולת לצפיית הלב ויחול העיניים לגאולתן השלימה.