ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה (ב-ה)
בענין יש תקוה
פרש"י: "את אמתה - את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד. אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה. והם דרשו את אמתה את ידה, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה", עכ"ל. ועי' במש"כ רבינו בחיי וז"ל: "ותשלח את אמתה. דרשו רז"ל (סוטה יב, ב) רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה, מאן דאמר ידה ששים אמה נשתרבבה אמתה של בת פרעה, ויש בזה רמז בכתוב שאמרה בת פרעה "כי מן המים משיתיהו" (פסוק י), יתיר הנו"ן ושתי ההי"ן, כי היה הכתוב יכול לומר כי ממים משיתיו", עכ"ל.
וכ"כ הדעת זקנים מבעלי תוס' וז"ל, "בסוטה פליגי ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר שפחתה וחד אמר אמתה ופריך למ"ד שפחתה הא קאמר שבא גבריאל וחבטן בקרקע ומשני דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה ולמד"ר אמתה היה לו לכתוב ידה הא קמ"ל שנשתרבב אמתה עד ששים אמות, וכן אתה מוצא בשני רשעים שברת אל תיקרי שברת אלא שרבבת ורמז לדבר כי מן המים משיתהו נ' דמן המים וי' דמשיתהו יתרים הם הרי ששים. וכן בשני רשעים יכול לכתוב שן רשע שברת י' דשני וי"ם דרשעים יתרים הם שעולים בין כלם ששים", עכ"ל. הרי שנעשה נס גדול, שידה של בת פרעה האריכה לס' אמות, וע"י נס זה היתה יכולה להציל את משה רבינו!
ויש לבאר, מדוע הוצרך הקב"ה לעשות נס גדול כזה, שידה של בת פרעה נתארך עד ס' אמות, הרי אין זה דרכו של הקב"ה לעשות ניסים כאלו שלא לצורך, ואם היה רצונו של הקב"ה שמשה רבינו ינצל מן המים, א"כ היה אפשרות שבתיה יגיע למשה רבינו אפילו בלי נס גדול כזה. וצ"ב הטעם לנס זה.
ונראה לומר, דהנה יש כאן לימוד נפלא לדורות עולם, שמי שאינו מאמין בהשי"ת אם נמצא במצב שאין עיניו רואות אפשרות להנצל ממצבו, הרי הוא מתייאש, ואומר שאין לו תקוה. אמנם מי שמאמין בהשי"ת, אין שום מצב בעולם שמתייאש ממנו, ולעולם יש תקוה! שהשי"ת הוא כל יכול ואינו מוגדור להנהגת הטבע, ויש לו האפשרות להצילו אפילו באופן שהוא למעלה מדרך הטבע.
וא"כ יש לנו לפרש, דכיון שכלל ישראל היו במצרים, שמעולם לא יצא משם עבד, א"כ היה צד לטעות לומר שהם במצב שאין להם תקוה, ועל זה עשה הקדוש ברוך הוא נס, בשעת עיקר לידת מושיען של ישראל, וידה של בתיה האריכה עד מאוד, להורות שאפילו אם אין אופן בדרך הטבע, מ"מ השי"ת הוא כל יכול ויכול להצילן באופן שהוא למעלה מדרך הטבע, וכאשר כלל ישראל שמעו מה שקרה, בודאי היה להם חיזוק נורא!