ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף (ב-ה)
מתוך ענוּתם של ישראל אתה מוצא את מעלתם
כתב הבעל הטורים וז"ל: 'ותרד בת פרעה, סופי תיבות דתה, מלמד ששינתה דתה שהלכה להתגייר', עכ"ל. עובדא זו מעוררת תמיהה על כל שומעיה, והשאלה זועקת מאליה, מה ראתה בתיה בעשותה צעד זה? הרי מדובר פה בביתו האהובה של מלך מצרים אשר מלבד מה שינקה את השנאה היוקדת לישראל בבית המלכות לא היתה חסירה כלום מבית המלך, ולמה אם כן ראתה לנכון להסתפח אל האומה הישראלית בו בשעה שהללו היו מושפלים ביותר? הלוא דבר הוא?!
התשובה לשאלה זו קיבלתי מיהודי אחד שגם הוא הפליא אותי בצעדיו. יהודי זה עבר את מוראות השואה ל"ע, ורק לאחר מכן התקרב אל היהדות וקיבל עליו להיות זהיר בתורה ובמצוות. והתמלאתי פליאה, כי השואה גרמה שתי חורבנות, האחת היא חורבן הגופות, כי רובם מהשרידים פרקו עול תורה מעליהם ר"ל, ואילו הוא שמעיקרא היה פורק עול, זכה להתקרב דווקא באותה שעה אל חיק היהדות, הלוא דבר הוא?!
ניאות היהודי ליישב את תמיהתי, ופתח את דבריו במשל: כשילד מדבר בבית הכנסת באמצע התפילה, ומפריע בפטפוטיו לציבור המתפללים, יתכן שהמתפללים יגערו בו, אולם בדרך כלל רק אחד שביניהם הוא אכן יתקרב את הילד ויסטור על פניו סטירה מצלצלת, וזה האחד הינו לא אחר מאבי הילד, שלא יסבול את סירובו של בנו, ולא תהיה ביכולתו לעצור ברוחו עד אשר יוכיח את בנו בהכאה. מובן מאליו שאין בכוונת האב לצער את בנו חלילה, וההבדל בינו לבין יתר הגוערים בו הוא במידת הרצון בטובת הנער, ואינו יכול לסבול העובדא שבנו שוגה בדרכו.
כדברים האלה ראיתי בעודי בין מלתעות הרשעים בגיא ההריגה, הפטיר היהודי, שם הבחנתי איך אלו הרשעים אינם מבקשים כי אם את רעת היהודים, ולא בקשו דוקא את נפשם של היהודים החרדים לדבר ה', אלא גם אלו שפרקו מעליהם עול תורה ומצוות ר"ל, ואפילו אלו שכבר נתבוללו ר"ל בין האומות, וכבר לא ידעו כלל שהם יהודים ר"ל, גם על אלו גזרו הנאצים ימח שמם הרג ואבדן. כיון שכן נתתי עיני ולבי על המציאות המר, והבנתי שע"פ ההגיון אין לדבר שום הבנה, שהרי אילו לא היו מבקשים כי אם את נפשם של היראים, היינו יכולים להבין כי שנאתם לדת היא הגורמת, אולם אחר שבקשו גם את נפשות המתבוללים, היתה בכך אות מן השמים, שלא המה המייסרים, ואין כאן אלא הוכחה שאית דין ואית דיין, ואבינו שבשמים הוא זה אשר יווכח בזאת ולא יסוג אחרו מדרכיו המעוותים?!
לאור דבריו יכולים להסביר גם מעשיה של בתיה, אכן היא ראתה במו עיניה את גודל ההשפלה שהיתה אז נחלת האומה הישראלית, אולם על דבר אחד לא קיבלה מענה, מהי הסיבה לכל זה? מה עוללו בני ישראל להמצריים עד שתהיה שנאתם מושרשת בהם כל כך? וכשלא מצאה תשובה לתמיהתה, הסיקה שאין שנאה זו תלויה בשכל ובהגיון, ובהכרח שיד ההשגחה העליונה סיבבה כל זאת, ובהכרח שהדבר הוא לטובתם, כי הקב"ה שבחר באבותם אינו מבקש לצער את צאצאיהם אחריהם אם לא שחפץ להטיב עמהם עי"ז, וכשתתגלה טובתם יווכחו כולם במעלתם הרמה שאינה בנמצא בשאר האומות, כי אז ירומם אותם בוראם, על כן חשקה גם היא להסתפח אל האומה הישראלית. ואפשר שבשכר זאת הינה השם לידה את הצלתו של משה מושיען של ישראל, כי צעד זה שעשתה נבעה מבחינה שהיתה בו במשה, כי כשם שמשה היה עתיד ליתן את עיניו ולבו לצרתיהם של ישראל [כדאיתא ברש"י לקמן (ב, יא)], כך נתנה גם היא את לבה ואת עיניה בצרותיהם של ישראל.