כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה וגו' (יא-לא)
נסיך שבכל עת
פרש"י: נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ. ממשמעותו אתה למד שהיו ישראל זקוקים ל'סימן' ואמר להם משה שנסי הירדן ישמשו להם כ'סימן', והדבר תמוה שהרי היו ישראל מובטחים מכבר על ירושת הארץ, ולשם מה נזדקקו ל'סימן'? הרי אין 'סימן' משמש אלא למי שאינו מובטח במה שלבו חפץ, זה האחרון כשיחפוץ בהשתדלות יכול ה'סימן' לסייע בעדו ולכוון את דרכו, אבל זה המובטח מפי עליון פשיטא ליה שיזכה, ומה שייך סימן? ובהכרח שאין המכוון כמשמעו, ואין כאן כי אם הבטחה נוספת על ניסי הירדן שעתידים להתקיים עוד בטרם כיבוש הארץ, כי העברת הירדן תלויה היתה בנס, כפי שאכן רואים בספר יהושע (ג, י - יז) שזכו אז לנס ועברו ישראל את הירדן בחרבה, ולזאת הבטיחם כאן משה ואמר שאלו הניסים תהיה עבורם תחילת ההכרה ביד ה' המַנחֶה את דרכם למלחמה ולכיבוש.
ואפשר שהיה לרש"י עוד כוונה בסגנון לשונו, דהנה דברי משה לא נאמרו רק לצורך אותה שעה, ובהכרח שהם מורים דרכם של כל הדורות העתידים, וגם אליהם דיבר הכתוב ואמר להם דבר מה, וביקש רש"י לפתוח 'צוהר' לאלו הדורות שיבינו את המכוון שבמקרא עבורם, והודיעם כי לא לחינם סיבבה ההשגחה העליונה להקדים 'נסים' ל'ניסים', אלא רצה הקב"ה ללמד פרק ב'אמונה ובטחון' להאיש הישראלי העומד 'בין הפרקים' היינו בין נס אחד למשנהו, לזה האיש כיוון הכתוב להורות לו שהנסים שכבר נעשו ישמשו לפניו כסימן על הנסים ועל הישועות העתידים לבוא.
ואפרש שיחתי: לפעמים מוצא האדם את עצמו במצב שבו הינו זקוק לעזרת שמים אך באופק אינו רואה מאין יבוא עזרו, וחובתו לעת כזאת הוא להשליך על ה' יהבו ולצפות לישועתו, אך לפעמים קשה מאוד להחזיק מעמד בכהאי גוונא, כי היצר המבקש לכַבות את התקוה מעורר 'חיל ורעדה' מפני הבאות, ולזאת רצתה התורה לחזק ידיים רפות ומוכיחה ממעשה האבות סימן לבנים, כי כשם שאבותינו אחר שעברו את הירדן עוד בטרם הכיבוש עמדו בין ישועה לישועה כמו כן הוא בכל אחד מישראל, ונמצא שאכן אפשר שלא שמשו כסימן לאבותינו שהיו מובטחים ועומדים בירושת הארץ, אך מצבם אז שימש ומשמש לבניהם במצבם הנוכחי, ומכח זה המעשה יודעים הם שהנסים הראשונים הם סימן להאחרונים.
ובדרך זו, שמעתי פעם פירוש נחמד בשם הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל. על מאמר הכתוב (שמות לג, יח): 'הראני נא את כבודך', אותה בקשה ביקש משה מהקב"ה אחר שנכשלו ישראל בחטא העגל, ואמר לו להקב"ה שלא נכשלו ישראל באותו החטא אלא מפני גודל ההסתר ששימש באותה שעה, כמסופר בחז"ל שהראה להם היצר את מיטתו של משה וכו', אך הקב"ה השיבו (שם כ) 'לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי', כלומר כל תכלית העולם הזה אינו כי אם מכח ההסתר השרוי בו, ועל כן בעוד האדם בגדר חי אינו יכול לחוש באמיתת כבודו ית', ועל דבר טענתך כי יפול הנופל מרוב הסתר לזה אשיאך עצה 'והסרותי את כפי וראית את אחורי' (שם כג) היינו שעל המתנסה להתבונן על ההסתרים שהיו מאחור שמהם כבר הוסר את כפי, וכבר הוכח בעליל שלא היה אז כי אם הסתר, אך לסלק הנסיונות שבהם עתיד האדם להתמודד בהוה ובעתיד זה א"א, וזהו 'ופני לא יראו' היינו הנסיונות שעדיין הם לפנים הם יעמדו בתוקפם ומהותם האמיתית לא יֵרָאו, עד תום הזמן הנקצב להם מן השמים, כי דוקא בכגון דא - כשעומד האדם מול הנסיונות ומתחזק בעצת בוראו - מעורר נחת רוח למעלה.