כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם ... (יא-לא)
המשכת ישועות בזכות האמונה והבטחון
פרש"י: נסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ. רש"י מפרש שמשמעות תיבת 'כי' הוא 'כשם'. ולפירושו כיון הכתוב לחזק את ישראל שישימו בה' מבטחם, ולא ידאגו מחוזק ידם של יושבי הארץ, כי השי"ת הוא ההולך עמהם ויעשה עמהם נפלאות. והכתוב מנבא להם שעוד בטרם בואם אל הארץ כשיעברו את הירדן כבר יזכו לניסים בלתי טבעיים, ומתוך כך יכירו כי אכן הקב"ה הוא המשגיח עליהם ומחולל פלאות למענם. ותהיה זאת להם לחיזוק על הימים העתידיים, כי גם אם בשנות הכיבוש יבואו לידי מצבים שבאופק לא ינחלו הצלחה לא יתיאשו, ותמיד יזכרו באותות הירדן, ויתחזקו לאורם כי השי"ת הוא הנלחם להם.
דברים אלו מגלים שמאוד עמקו מחשבות בוראינו, ואין לנו קצה השגה בהם. כי בודאי ישאל השואל, למה נדרשים כאן ישראל לחיזוק ולבטחון? והרי הקב"ה חפץ להנחילם את הארץ, ולשם כך הוא מחולל פלאות ומעבירים בחרבה בתוך הירדן. א"כ ימשיך שוב בנפלאותיו ויניס את יושבי הארץ באופנים פלאיים מבלי שיצטרכו להתנסות בהסתרים, וגם לידי חיזוקים לא יצטרכו. ובהכרח עלינו לומר שהבורא ית' יודע שיזכו בנ"י לטובה מרובה דוקא מתוך ההסתר כי ההתחזקות באמונה ובביטחון בעת הסתר היא טובה גדולה להאדם, ונמשך לו לאדם ישועה גם אם מצד מעשיו אינו ראוי לכך. ועל כן מתחילה חילל פלאות והציב את מי הירדן והעביר את ישראל בתוכו בחרבה כאות וסימן כי הקב"ה עמהם, והודיעם כי מעתה מניחם בהסתר ועליהם להתחזק מכח הפלאות שחזו בעבר ויבואו מתוך כך לידי תכליתם ותועלתם.
לאור האמור מבינים אנו כוונת בעל ה'סליחה' 'לשמוע אל הרינה' שבין חרוזיו אנו מתחננים ואומרים: 'ומתוך צרה המציאם פדות ורווחה', ועלינו להבין את המכוון בזה הלשון, כי היה מן הראוי שנבקש 'ובטל הצרה והמצא לנו פדות ורווחה', ומהו הלשון 'ומתוך צרה'? אולם לדברינו יש לומר, שהכוונה בזאת לבטא את אמונתינו שיש תועלת גם בגוף הצרה, כי באמצעותה התחזקנו באמונה ובביטחון, ולכן על אף שחפצים אנו בישועה אנו מבקשים זאת בלשון המשתמע שגם הצרה עמדה מלכתחילה על מקומה הנכון וראויה היתה שתהיה, וכעת מתוך כך שכבר זכינו בתועלתה לכן המצא לנו פדות ורווחה.
ועלינו ללמוד מכאן גם לדורות, שתמיד יבחר האדם בדרך זו, ובכל עת צרה וצוקה יתחזק באלקיו שמתוך צרה ימציא לו רווחה, וכך הורו חכמינו ז"ל בגמרא (ברכות ס:): 'אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד'.
ואעתיק לך את לשונו של מרן בעל ה'תניא' זי"ע באגרת הקודש (סוף אגרת יא) וז"ל: 'ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיותו הוא מטוב העליון שהיא חכמתו יתברך שאינה מושגת והיא העדן שלמעלה מעוה"ב הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז', עכ"ל.
עבודה זו היא קלה בכמותה וכבידה באיכותה, כי בדקות ספורות יכולים לפרש להאדם מהי חובתו בשעה שההסתר היא מנת חלקו. אבל לקיימה בפועל, לשמוח בשעה זו באמת מתוך אמונה בהירה שהכל לטובה זוהי עבודה הצריכה יגיעה עצומה, אך עלינו לדעת שזוהי הרצון העליון בשעה קשה זו, להאמין שכך הוא באמת, זהו באמת טובתו בין אם ניכרים הדברים בעין בין אם לא.
Comments