כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך (טו-יט)
תכלית כל המועדים
בסוף פרשתן הוא פרשת המועדות, וקורין אותו בימים טובים. אולם כשקורין אותו לא קורין רק פרשת המועדות, רק מתחילין מפרשת "כל הבכור" שהוא ענין בכורי בהמות. וכשחל יו"ט בשבת מתחילין מפרשת "עשר תעשר" שהוא ענין של חובת מעשר. אולם צ"ב מדוע קורין כן ביום טוב, הרי הני ענינים לא שייכי כלל להימים טובים.
ויש ליישב זה ע"פ מה שכתב הספורנו בביאור סמיכות הפרשיות וז"ל, "כל הבכור - אחר שבאר מיני חסד בתבואה והוא מעשר עני ובמעות והוא שמטת כספים והצדקה ובשאר הקנינים בהענקת עבד עברי. באר מצות אשר בהן הודאה לא-ל יתעלה והן מתן הבכורות הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו המקנה לנו. וחג המצות - להודות על הגאולה בזבח הפסח ובמצות ועל האביב בעומר התנופה. וחג השבועות - להודות על שבועות חקות קציר ששמר לנו. וחג האסיף - להודות על האסיף ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון כאמרו ולא יראה את פני ה' ריקם (טז, טז). ולזה לא הזכיר בהם באיזה חדש ובכמה בחדש יהיו אבל הזכיר האביב והשבועות והאסיף", עכ"ל.
הרי מבואר מדבריו שכל המועודת התכלית ביניהם הוא לתכלית אחד והוא להודות להשי"ת. וא"כ מובן הייטב מדוע קורין פרשויות אלו בימים טובים, והיינו משום שגם הני פרשיות, פרשת "מעשר" ופרשת "בכורות" הוא ג"כ ענין של הודאה להשי"ת, דזה שאנו נותנין "מעשר" וגם "בכור" לכהן, הוא להודות להשי"ת על כל הטוב שמייטב עמנו, וזכינו לפירות, וגם לבהמות, ונמצא שכולו הוא מענין היום.
ובאמת זהו תכילת כל הבריאה להודות להשי"ת. וכבר האריך הרמב"ן (סוף פר' בא) וז"ל, "ולפיכך אמרו (אבות פ"ב, מ"א): הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו, וכוונת כל המצות - שנאמין באלהינו, ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם, ויודה לאלהיו שבראו", עכ"ל. הרי תכלית כל הבריאה הוא לתת הודאה ולהכיר טובה שהקב"ה עושה לנו. ובאמת מצינו שכן מפורש בקרא (ישעיהו מג, כא): "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". ופי' רש"י וז"ל, "עם זו יצרתי לי - למען תהלתי יספרו", עכ"ל. הרי חזינן שהתכלית שברא הכל הוא בסיפר תהילות וחסדו של השי"ת! דברים נוראים!
והתכלית בזה הוא לבא לידי ההכרה שכל מה שיש לנו הוא כולו מהשי"ת, ועי"ז ישעבד עצמו לעבוד את השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו. החובת הלבבות כתב שכל עבודה ה' בנוי על הכרת הטוב, שאילו אחד מכיר כל מה שהשי"ת עושה לו תמיד בכל יום, בודאי יעבוד את ה' כראוי.
Comments