ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם ... (יא-כו,כז)
בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין
שנינו בגמ' (ברכות ה.): 'א"ר לוי בר חמא א"ר שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנא' (תהלים ד, ה) 'רגזו ואל תחטאו'. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, שנא': 'אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע, שנאמר: 'על משכבכם' אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנא': 'ודמו סלה''. המובן הפשוט בזה המאמר הוא, שהעצה המועילה ביותר להחזיק מעמד מול פיתויי היצר, היא הזכרת יום המיתה, ואחר שבא האדם לידי כך, שוב אינו צריך לעצה אחרת. מה שאין כן העצות שקדמו לה, אינן בטוחות שיועילו, ולכן צריכה הגמרא להוסיף עצות למי שעסק בהם, ולא עשו עליו רושם. ונשאלת השאלה, למה השיאו חכמינו ז"ל להקדים את העצות התלויין בספק, ולא השיאו תיכף להעצה המובטחת שאינה תלויה כלל בספק? ויש לומר ש'זכירת יום המיתה' היא עצה התלויה ב'עצבות ומרה שחורה' ועל כן ראו חכמינו ז"ל לנכון לדחות עצה זו מלכתחילה, והעדיפו עצות אחרות שאינן בטוחות כל כך, כדי שלא יצטרך לעצת ה'מרה שחורה' אולם אחר שעשה האדם כל מה שביכולתו לעשות ולא הצליח להשקיט את יצרו, אין מנוס מלהשקיטו גם בזה.
דבר זה רמזה תורה בריש פרשתן, 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' הקב"ה אומר לישראל אני נותן לפניכם עצה המונעת מן החטא, עצה זו שמה 'היום' היא העצה של זכירת יום המיתה, ונקראת בזה השם, על שם מאמרו של רבי אליעזר (שבת קנג.): 'ישוב היום, שמא ימות למחר', אולם עצה זו מגודרת כ'ברכה וקללה', הברכה שהיא מצלת מן החטא, והקללה שהיא מעוררת 'מרה שחורה', וכיון שכן מן הראוי שיבחר האדם בעצה אחרת שכולה ברכה, היא 'עסק התורה' וזהו אמרו בהמשך 'את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום', והשמיעה למצוות השי"ת היא ע"י 'עסק התורה' וכפי שהדבר מרומז בסופי תיבות של 'את' הברכה' אשר' תשמעו'' שהם אותיות תור"ה. סגולה זו נקיה מכל סיג של עצבות, ולהיפך, התורה משמחת את האדם, כדכ' (תהילים יט, ט): 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. כי על פי הרוב אין האדם זקוק לעצה טובה יתירה מ'לימוד התורה' כמו שהאריכו חז"ל (שמות רבה כד, ט) בזה הלשון: 'שמעו דבר ה' (ירמיה ב, ד), הה"ד (ישעיה נה, ז) 'שמעו ותחי נפשכם', האיך חביבים ישראל, שהוא מפתה אותן, א"ל: אם יפול אדם מראש הגג, כל גופו לוקה, והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו, וכן בידיו, וכן ברגליו ובכל איבריו, נמצא כולו רטיות. אני איני כך, אלא רמ"ח איברים באדם הזה, והאוזן אחד מהן, וכל הגוף מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת, וכל הגוף מקבל חיים, 'שמעו ותחי נפשכם', לכך אמר: 'שמעו דבר ה' בית יעקב', וכן אתה מוצא ביתרו, שעל ידי שמיעה זכה לחיים, ששמע ונתגייר''.
כמ"כ אמרו בגמרא (קידושין ל:): 'כך הקב"ה אמר לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנא': 'לפתח חטאת רובץ', ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: 'ואליך תשוקתו', ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: 'ואתה תמשל בו''. וכן אמרו (שם) 'תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט): 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע', אם אבן הוא נימוח; שנאמר (ישעיהו נה, א) 'הוי כל צמא לכו למים', ואומר (איוב יד, יט): 'אבנים שחקו מים''.
Comments