Parshas Pekudei (HaChodesh) 5785
- Torah Tavlin
- Mar 27
- 3 min read
ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו קרסיו קרשיו בריחיו ועמדיו ואדניו ... (לט-לג)
אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו
פרש"י: יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר: הוקם המשכן הוקם מאליו. הנה יש לנו להתבונן בדברים הנאמרים כאן, כי הלא בכל הפרשיות של הקמת המשכן אנו רואים כי כל העשייה מתייחסת אחר משה רבינו ע"ה, ובכל זאת באה התורה הקדושה לגלות לנו כאן לבל נטעה אחר ראות העין לחשוב שאכן הכל נעשה על ידי כוחו של משה בעצמו אלא 'הוקם המשכן'.
והדברים אלו יש בהם להאיר את דרכינו בבואינו לדרוך על מפתן עבודת ד', כי עיקר היסוד בעבודת ד', ועיקר סוד עליית האדם והצלחתו תלויים אך ורק כפי מה שמרגיש האדם את אפסיותו, וכי הוא תלוי ועומד אך ורק בידי הקב"ה, ואינו תולה את הצלחתו והשגותיו כי אם בעזרתו ית'. ולא כטבע האדם אשר נוטה תמיד לתלות את הצלחותיו בכישוריו המיוחדים ובידיו המבורכים, אך כאשר יארע ויצא איזה מכשול וטעות מתחת ידיו, אזי מיד יהרהר בלבו כי כך עלה ברצונו יתברך ומאת ד' היתה זאת, כי בוודאי לא ירצה להפיל את כל האשמה על עצמו, שהוא השלימזל שגרם את כל הנזק .ואכן בוודאי נכונים הם הדברים שגם המכשולות באים בהשגחה עליונה מיוחדת, אבל יש בזה תביעה על האדם שלא השכיל להבין זאת גם בשעה שהיתה השעה משחקת לו, לדעת כי בלתי עזרתו יתברך אין הוא מסוגל להזיז אפילו את אצבעו הקטנה, וכל הצלחתו מלווה בסייעתא דשמיא עצומה מראש ועד סוף.
וביותר הדברים נאמרים ליושבי אהל ההוגים בתורת ד' ,ומתייגעים בעבודת ד' בתפילה ובשבירת המידות רעות, אם זכה האדם לקנינים רוחניים בתורה ובעבודת ד', יזהר מאד ומאד לבל ליפול לתוך המלכודת והרשת אשר יצרו טומן להפילו בתוכו, כי כאשר האדם מעלה בלבו מחשבות של התנשאות והתרוממות בהרגישו איזשהו חשיבות עצמי, אזי מיד נעשה מסך המבדיל בינו לבין אבינו שבשמים.
וידוע מה שפירשו צדיקים את הפסוק 'אנכי עומד בין ה' וביניכם', שהאנוכיות של האדם היא אשר עומדת כמסך המבדיל בינו לבין ה'. ואדרבה כאשר האדם יודע ומכיר בעצמו שאין ביכלתו להגיע לשום השגה שהיא, וכל הצלחתו תהא נמדדת אך ורק במידת הסייעתא דשמיא שיהיה לו, אזי הוא מקבל כוחות עילאיים ונפלאים וזוכה לעלות מעלה מעלה מעבר למשוער. אך לא כן זה האיש אשר מחשיב את עצמו ותולה את עתידו המזהיר כפי כשרונותיו ומעלותיו, הרי ניתנת לו ג"כ סייעתא מן שמיא רק לפי הגבלותיו ויכולותיו, ואחר כל זאת אין שום פלא שהאיש הזה לא די שאינו מתקדם כפי ציפיותיו ושאיפותיו, אלא אף גם זאת שהוא מועד ליפול מאחר ואין לו את העזר ממעל.
וזה מה שדרשו בגמ' (חולין פ"ט ע"א) על הפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן ,אמרו ונחנו מה, לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר, לפרעה אמר מי ה', לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו', לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב, לחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים.
יה"ר שנזכה להחדיר את הדברים היטיב בלבנו, והשי"ת יהא בעזרנו שנוכל לבער את השאור שבעיסה, ומחשבתינו זכה צלולה וברורה לעבודתו יתברך אכי"ר.