Parshas Vayakhel (Parah) 5785
- Torah Tavlin
- Mar 20
- 2 min read
ויקחו מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בנ"י...והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (לו-ג)
בענין סייעתא דשמיא בעשיית המצות
איתא בגמ' יומא (עה.): "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מאי בבקר בבקר? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשאם הביאו את אבני השהם תנא: נשיאים ממש, וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין", ע"כ. הרי כלל ישראל היו להם אבנים טובות משום שירדו להם עם המן - בבוקר בבוקר. אמנם יש להעיר, מדוע היה צורך לנס כזה, הקב"ה אינו מנהיג את עולם בניסים גלוים כזה, אלא במקום שיש צורך, וכלל ישראל היו במדבר ולא היה להם שום מאכלים, והיו צריכין לחם לאכול, וע"כ ירד להם מן מן השמים. אבל הדברים שהיו צריכין לבנין המשכן, היה שייך שיהיה להם בדרך הטבע, כמו העצי שיטים, כמו שפי' רש"י (ריש פרשת תרומה): "ועצי שטים - מאין היו להם במדבר, פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים", עכ"ל. הרי כלל ישראל היו מכינים לבנין המשכן, וא"כ אפשר שיהיה להם גם אלו אבנים טובות בדרך הטבע, ומדוע נעשה נס גדול כזה.
ונראה לומר בעזהי"ת, דמבואר מזה יסוד גדול בענין עשיית מעשה מצות, דהתורה הקדושה בא ללמדנו, דהגם שהאדם צריך להשתדל בכל יכולתו לקיים מעשה מצוה, מכל מקום לענין הגמר מעשה צריך סייעתא דשמיא, דהגמר של מעשה מצוה, אינו בכלל בידינו לעשות. וצריך לבטוח בה', ולהתפלל אליו שיעזרהו לגמר המעשה מצוה. ואפילו אם נראה שאין שום אופן לקיים המצוה בדרך הטבע, הקב"ה יכול לעזרהו לקיים המצוה אפי' ע"י ניסים גלוים.
והאריך בזה החובת הלבבות (שער הבטחון, פרק ד') וכתב וז"ל: "אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר מעשה העבודה, אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכוונה לשמו הגדול, ובזה אנחנו חייבין להתחנן אליו לעזור אותנו בו ולהורות אותנו עליו, כמו שכתוב: "הדריכני באמתך ולמדני"... וכ"ז ראיה, שבחירתו היתה במעשה העבודה, אך התפלל אל האלקים על שני דברים: א' מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו, כמו שאמר: יחד לבבי ליראה שמך, גל עיני ואביטה וגו' העבר עיני וגו' הט לבי אל עדותיך וגו' והדומה להם. והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו, והוא מה שאמר: הדריכני בנתיב מצותיך סעדני ואושעה, והרבה כמוהו", עכ"ל. מבואר מדבריו יסוד הנ"ל, דמאחר שאין שום יכולת ביד האדם לגמור המעשה מצד עצמו, ע"כ צריכים להתפלל, ולבטוח בביטחון גמור שיעזרנו הקב"ה לגמור אותו מעשה מצוה.