Parshas Vayakhel (Parah) 5785
- Torah Tavlin
- Mar 20
- 2 min read
ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן וגו' (לה-לד)
ההסתר ותכליתו
פרש"י: ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מ"ש (איוב לד:יט) ולא נכר שוע לפני דל. אלו הדברים הם חיזוק גדול לכל אחד באשר הוא שם, דהנה על אף שמוטל על כ"א לכבד את הגדולים העולים על מעלתו בתורה ובעבודה, ועליו להכיר בערכם הרם, כל זה הוא רק בינו לבינם, אך לענין הנוגע בינו לבן קונו עליו להבין שעל אף ערכו הדל חשובים מעשיו כמעשי הצדיקים והחשובים שבעם, העבודה הנעשית מהפחות שבעם חשובה היא לפני הקב"ה כעבודת האדם המורם מכל העם, [מובן מאיליו שהדבר תלוי באיכות העבודה ג"כ] וכשיכיר האדם בערך מעשיו יתלהב לבו לעבודת הא-ל ית', כי תהיה זה מתוך הכרה שהקב"ה אכן משתוקק למעשיו ועושה הוא בכך נחת רוח גדול לפניו. ובזמן שבית המקדש היה קיים כשצבאו המוני בנ"י בשערי העזרה לקיים את חובתם בהקרבת קרבנותיהם עשו היכר וסימן לדבר.
תא חזי מה שכתב הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל בסידורו (סדר ערב פסח) שם מביא מספר 'שבט יהודה' עדות מבן נכר אחד שהיה נציב הרומיים, והיה עד ראיה לירושלים בתפארתה בזמן שהיה בית המקדש קיים, ומספר שם איך היתה עבודת שחיטת הפסח, עיין שם שהאריך בתיאור עבודה זו, ונביא רק את החלק הנוגע לעניינינו, וז"ל: "ומתקנת היהודים, שכשיוצאין לעבודה זו, לא יאמר שום אדם לחבירו גש הלאה, או שיאמר הניחני ואעבור, אפילו היה האחרון שלמה או דוד מלכם, ושאלתי לכהנים, כי זה אינו מדרך המוסר, והשיבו כי הוא להראות שאין גבהות לפני המקום, בזמן הכנת עבודתו, כ"ש בעבודתו ממש, ובאותם שעות כולם שוים לטובה", עכ"ל. הרי לנו מכאן שלענין עבודת הבורא כולם שווים לטובה.
ולא זו בלבד שאין הפחיתות מגרע מערכה של העבודה, אלא לפעמים עולה היא על מעלתו של עבודת הצדיק, כי הצדיק מאחר שהינו מזוכך אין החומר מכביד עליו ולא נבצר ממנו לעבוד את השי"ת עבודה תמה, אך זה האדם שאינו מזוכך כל צרכו הרי יש לו הרבה מניעות, ועל כן עליו להרבות ביגיעה כדי שתעלה עבודתו יפה, וזה היגיעה היא ל'יקרא דמלכא', וראוי האדם בזכותה לשכר עצום.
ואפשר שזהו המכוון במאחז"ל (ברכות לד:) 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד' כי הצדיק שהלך כל ימיו בתמותו אינו מורגל בעבירה כלל, וזוכה בקל לעבוד את בוראו מתוך השתוקקות, שונה זה שהורגל בעבירה, כי עליו לעמול במידת מה יותר מן הצדיק, וכל עוד שלא זוכה לעבודה תמה הינו נמצא בהסתר, ואין ערוך להשכר העצום הראוי לו למי שעובד את בוראו מתוך הסתר, וזהו תכלית העבודה להשי"ת בזה העולם. דהנה שונה זה העולם מכל העולמות שלמעלה ממנו, כי כל העולמות הם מלאים מ'אורות עליונים', ולא שייך בהם ענין הבחירה, ועל כן על אף שיש להקב"ה נחת רוח מעבודת המלאכים, אין כל זאת מגעת לעבודת האדם השוהה בעוה"ז, עולם שבו העלים הקב"ה את אורו, ובנוסף לכך שתל בלבות בני האדם 'יצר הרע', כי עולם כעין זה דורש מהאדם המצווה על התורה ביטול וכפיה לרצון העליון, ובזה שהאדם מכניע עצמו בזה ממשיך את ממשלתו ית' במקומות שאינו ניכר, ומעיד בכך גם שם על מציאות הבורא, ועל הצורך לקבל עולו, ונמצא שבבחינת מה ממליך הוא את בוראו על זה העולם, וזהו הנחת רוח שיש להקב"ה מעבודת האדם בזה העולם, ועל כן נקרא זה העולם 'עולם המלכות', כי תכלית זה העולם הוא להמליך את הקב"ה ולגלות כבודו במקום שאינו ניכר.