Parshas Ki Sisa (Shushan Purim) 5785
- Torah Tavlin
- Mar 13
- 3 min read
ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה ... (לב-כט)
השפעתה של מצוה למקיימה ולדורותיו
פרש"י: מלאו ידכם, אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. ובשפתי חכמים מבאר דבריו וז"ל: פירוש מתחלה היו הבכורים כהנים למקום וכשחטאו בעגל והקריבו קרבן לעכו"ם הרגו אותם ואתם תהיו תחתם כהנים למקום ואמר תתחנכו כי מלוי יד מורה על החינוך כשנכנס לדבר להיות מוחזק מאותו יום והלאה כדפירש"י לעיל בפרשת תרומה. עכ"ל.
רואים אנו מכאן שבזה שנמנעו שבט לוי מליטול חלק בחטא העגל זיכו בזה הן לעצמם והן לדורותיהם אחריהם. וכפי המסופר שפעם דיבר מרן החפץ חיים זצ"ל עם איזה יהודי, ובתוך דבריו אמר לו: מן הראוי שתתבונן מהי סיבת הדבר שאני זכיתי להיות כהן, אשר משמעותה היא שכשיבנה בית המקדש אזכה לשמש לפני בוראי בכהונה ולגרום לו בכך נחת רוח יתירה, ואתה לא זכית בזכות עצום כזה, כלום עשיתי איזה פעולה טובה טרם שנולדתי להורי הכהנים שבזה יכולים לתלות ההבדל בינינו? הלוא לא כן, ואם כן למה אני זכיתי בזאת ואתה לא? אלא בהכרח, השיב החפץ חיים, רואים אנו מזה עד היכן הוא כוחה של זכות אבות, אכן מצידי אינני ראוי לאותה גדולה כלל וכלל, אך כיוון שאבותי לפני כשלושת אלפי שנים עמדו בנסיון שאבותיך לא עמדו בו לכן זיכו הם בכך לכל יוצאי חלציהם לדורותיהם בגדולה ובקדושה יתירה, כי כל פעולה טובה שהאדם עושה זוכה על ידה להתעלות והשפעתה אינה על עצמו בלבד כי אם על כל הנפשות הכלולים בו.
וכעין זה רואים אנו גם בחז"ל, דאיתא בגמרא (יומא פז.) אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר (ויקרא י, יב) הנותרים אלא שעמד להם זכות אביהם. אוי להם לרשעים, לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך, כטבי, עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן. עכ"ל הגמרא. הרי לנו מכאן שכל פעולותיו של האדם הן לטוב והן למוטב משפיעים עליו ועל דורותיו אחריו, אם הוא עושה מעשים טובים נמשך הטוב עליו ועליהם, ואם ח"ו להיפך אז הוא גורם השחתו לו ולדורותיו, וכמו שרואים שאפילו אצל הכנעניים יש השפעה לרעה על זרעם מכח מעשיהם.
דבר זה הוא חיזוק עצום כשנזדמן לו לאדם נסיון קשה לפרוש מעבירה או לקיים איזה מצוה אשר מעלתה רמה ביותר, ומחמת חשיבות הדברים יכביד היצר את כל כובד משקלו למנוע זאת מהאדם, ויראה לו פנים כאילו אין הדבר ביכולתו לקיים מצווה זו מחמת סיבות שונות ומשונות, וכמו כן יפתיהו שאינו שייך שיעמוד בנסיונו הקשה ולהמנע מלעבור את פי ה', וימציא לו היתרים ואמלתאות למעשיו, ומחמת אלו הפיתויים יתקשה האדם מאוד ליישר את אורחותיו, אך עליו לדעת כי לפום צערא אגרא, (אבות ה, כג) וכפי גודל התחזקותו כך יטיב לעצמו ולדורותיו, כפי שרואים אנו כאן, שהרי מעשה העגל היה גם כן נסיון עצום מאוד, [כפי שניכר מעצם הדברים שהרי אחרת לא שייך כזאת שיהיו נכשלים בה אחר שראו ניסים נפלאים וחסד השי"ת החופה עליהם מעת יציאת מצרים ועד אותה שעה] אשר א"א כלל להבין זאת בשכלינו הקצר, וכיון שעמדו בני לוי בנסיונם הקשה, זכו ונתעלו בקדושה יתירה עד סוף כל הדורות.
השי"ת יהיה בעזרינו, שתהיה היכולת בידינו לעמוד מול הרוחות הזרות של היצר החפץ לכלות כל חלקה טובה של האיש הישראלי, ונזכה בזכותה להתעלות מעלות רמות בתורה ובעבודת השי"ת, אנו ודורותינו אחרינו.