לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו (כב-ד)
עיקר נסיונות הקדושה בדרך
הנה כל ההוגה בש"ס רואה שחז"ל הקדושים הבינו שאין שום תיבה מיותרת בתורה, וחכמינו ז"ל בעצמם דייקו במקראות והאירו את עינינו ללמדינו אין ספור דינים ופרטי דינים מכל תיבה או אות מיותר. אמנם מלבד פרטי המצוות והדינים שביררו חכמינו ז"ל ודייקו מן התיבות והאותיות, רמזה לנו התורה באלו התיבות גם הליכות חיים שמחובת האיש הישראלי להתרגל בהם, ורובם מאלו לא גילו לנו חכמינו ז"ל, וזאת כיון שאין אלו 'גופי תורה', היינו שאינם מעצם המצוות ממש, וביניהם גם כן הליכות שונות שאינם נצחיים, כי בכל תקופה משמש נסיון אחר בעולם, והתורה הנצחית יש בה רמזים לכל הנסיונות שבכל הזמנים, ויתר הרמזים הנרמזים על נסיונות הזמן הטילו על בני הדורות לגלותם בעיונם.
אחד מהמקראות שהתורה רמזה בו על נסיונות הזמנים הוא הכתוב המדבר על מצות 'הקם תקים עמו', אולם כשמדייקים בתיבותיו אנו מוצאים בו רמז גם לנקודה הנחוצה מאוד ובעיקר בדורות האחרונים. דהנה הכתוב מצוה את האדם: 'לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים' ומוסיף לומר שראיה זו היא 'בדרך', ותיבה זו נראית לכאורה מיותרת, שהרי אין בכך שום צורך לעצם ידיעת המצוה, אמת הדבר שאין מקרה זה מצוי כי אם בדרך, אבל אין בכך שום נפקא מינא לדינא, ואם אינו ענין לעצם נפילה זו, תנהו לענין הנפילות בכללות, ואמור שרצתה התורה לגלות שהסיבה לכל הנפילות היא 'הדרך', הן הנפילות הגשמיים האמורים כאן, שהם תוצאה מטורח הדרך והמשא, והן הנפילות הרוחניים שהם תוצאה מהמראות האסורות שברחובה של עיר.
וכאותו רמז המובא בספר הקדוש 'תפארת שלמה', על מאמר הכתוב (בראשית לח, כא): 'איה הקדשה היא בעינים על אם הדרך', שאם רואה אדם שהשתוקקותו לעניני קדושה נתרופפה, ובבואו לעניני תורה ועבודה מתעורר אצלו קושי ורפיון, ושואל 'איה הקדשה', היכן נעלמה השתוקקותו לעניני קדושה, משיבים לו: 'היא בעינים על הדרך', הפסדת זאת על ידי שלא שמרת את עיניך על הדרכים. כי כל ראיה אסורה ממשיך על האדם זוהמה נוראה ר"ל, וכשהאדם נמשך מחמתה אחר ההבל, אין דעתו פנויה לענינים שבקדושה...
כיון שכן מוטל על האדם להיות זהיר מאוד לבל יפגמו עיניו בלכתו ברחוב, ובפרט בימינו בדור עקבתא דמשיחא, שכידוע מצדיקי אמת שהנשמות שהיו בדור המבול יורדים כהיום שוב בעולם (ראה בספר 'טהרת הקודש' שהאריך בענין זה) והללו שהכתוב מעיד עליהם (בראשית ו, יב): 'כי השחית כל בשר את דרכו', עדיין טבעם מקולקל, וגם כהיום נוטים הם להשחתה, ומשפיעים ממהותם גם על זולתם, וכשנפגשים עם אלו הנשמות עלולים גם אנו להיכשל על ידם, ולעבור על מה שצוותה תורה, (במדבר טו, לט) 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'.
וצדיקים וגדולי ישראל היו חרדים ויראים מאוד מכל מראה אסור, ורבו העובדות המעידים על כך, ואביא אחדים מהן. מסופר על הגאון האדיר רבי פנחס אפשטיין זצוק"ל, ראב"ד דפעיה"ק ירושלים, שהיה גר בשכונת 'בתי ברודא' הסמוכה לשוק 'מחנה יהודה', ומידי יום הלך מביתו שבשכונה הנ"ל עד לשכת הבד"ץ שהיתה אז בשכונת 'מאה שערים', היתה זו דרך ארוכה כשבמהלכה הוזקק לעבור דרך השוק הנ"ל שהיה מלא באנשים פרוצים כידוע, ומחמת רצונו להיות זהיר מראות ברע היה הולך מחוץ למדרכה בצידי הכביש, כשעיניו מושפלות ותקועות בקרקע, מבלי להבחין כלל בהולכי הרגל ההולכים ומסתובבים על המדרכות.
Comments