והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו ... ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך וגו' (כח-טו)
הנה זה המקרא הוא התחלה לאזהרת התורה על הפורעניות העלולים לבוא על זה שלא ישמור על משפטי התורה וחוקותיה, ואם כן מן הראוי להבין מהו לשון 'והיה' הנאמר בזה המקרא, הלוא אמרו חז"ל (בראשית רבה מב, ג) אין והיה אלא לשון שמחה, ולשמחה מה זו עושה שהאיש הישראלי הולך בשרירות לבו ח"ו? עוד מן הראוי להבין, דהנה ידוע הוא כי שם הוי"ה הוא השם המורה על מדת הרחמים, ואילו כאן בכל מקראות התוכחה על אף שכל האמור בהם מדבר על זמן שמדת הדין עומד בתוקפו, בכל זאת נאמר בהם שם הוי"ה ברוך הוא, והוא פלא, כי מה ענין שם המורה על רחמים בו בשעה שמדת הדין מתוחה באופן מבהיל ביותר?
ואפשר כי כיוון הכתוב שגם בשעה שמידת הדין מתוחה נמשך הדבר ממידת החסד, עצם הדין הוא חסד גמור, רק שהוא נסתר ואינו ניכר לעין, אבל לאמיתו של דבר הם רחמים גמורים, ולכך נאמר 'והיה' לשון שמחה כי על האדם לשמוח כשרואה שייסורים באים עליו, ולדעת כי לטובתו הם באים למרק את עוונותיו, ולהיטב לו באחריתו. וכמ"ש (משלי ג, יב): 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח'.
ולכן מצינו שאחז"ל (ברכות ס:): חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. וע"ד שמצינו (ברכות ס:), 'מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אמר רבא, לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה'.
זוהי גם הסיבה אשר לכל אורך התוכחה נאמר שם הוי"ה, להורות כי גם מידת הדין נמשך מתוך רחמים. כי הקב"ה הוא מלא רחמים, וחפץ הוא רק בטובתו של האדם, וגם אם רואה שעל האדם לקבל צער ועגמת נפש כדי לכפר על חטאו, בוחר הוא האמצעים היותר קלים ומועילים לכל אדם כראוי לפי מזגו וטבעו.
וראה מעשה נורא המובא בספר 'שיח שרפי קודש' על זה הדבר: פעם אחת היה בא הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל ממעז'בוז' זצללה"ה לבית המדרש דקהילה קדושה 'אפטא', עוד בעת שהיה רב שמה, ואמר אספר לכם מה שראיתי כעת, שהביאו איש אחד לפני בית דין של מעלה לדין ואלו מיימינים לזכות, ואלו משמאילים לחובה. ובתוכם בא מלאך מליץ אחד והמליץ בעדו איך שסבל כמה וכמה יסורים בעולם הזה, וכמה הרפתקאות וצער עברו עליו, ובטח היו אלה כפרה לאשמתו, ויתן אליו רחמיו, והיה רוצים לפטור אותו מעונש. ובתוך כך בא מקטרג אחד ואמר שאמת כן הוא שסבל יסורים הרבה, שכדאי לפטור אותו, אך נעיין אם קבל עליו היסורין מאהבה, כדי שיהיה לו לכפרת עוון, ואם אמר על כל הבא עליו, הפסוק: 'ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי'. ובדקו אחריו ולא מצאו, וחזרוהו לדונו ולחייב אותו על כל מעשיו, עכ"ל. הרי לנו מכאן כי כדי שישמשו היסורים כתמורה על עונשי גיהנום מוטל על האדם לקבלם בשמחה. עוד תועלת גדול יש בזה שהאדם שמח ביסורים, כי איתא בשם צדיקים שכשהאדם מכיר בטובתו של הקב"ה מיד מתעורר עליו הרצון העליון להטיב עמו, ומן השמים אומרים: הבה ונוכיח לו טובה מהי, ומיד מתעורר עליו טובה כפולה ומכופלת.
ועל פי האמור י"ל בדרך רמז את כוונת הכתוב (תהלים סג, יב) והמלך ישמח באלהים, שהזוכה לבחינת 'מלך', והכוונה לגדולה שהיא בחי' מלך, זהו בזכות היותו 'ישמח באלהים' - כי שמח הוא במידת הדין אשר שם אלקים נקרא עליה.
יהי רצון שבעזרת ה' יתברך יזכינו להכיר תמיד בטובתו, ולזכות לחסדים גלויים תמיד, ולכתיבה וחתימה טובה.