ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה ... (ח-יז)
בענין אמונה בעסק הפרנסה
הנה החובת הלבבות (שער הבטחון פ"ג) האריך לבאר דאחד מן הטעמים שאדם חייב לעסק לצורך פרנסתו, הוא לנסתו בעסק בהשתדלות. ובכלל הנסיון של עסק בהשתדלות לצורך פרנסה, להאמין שהגם שבדרך הטבע כל מה שעוסק בו, עולה לו מכח הסיבות אשר עוסק בהן, מ"מ חייב כל אחד להאמין באמונה שלימה, שכל מה שעולה לו הוא כולו בהשגחת הקב"ה, ואינו מכח דרכי הטבע, ואינו משום "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", רק על כל דבר ודבר יש גבול מסויים אשר כבר נגזר מאת הבורא יתברך. ואפילו על כל מחשבה שחשב בעסק הפרנסה, כולו הוא מגזירת השי"ת, ואינו בכלל משום שהוא בכח לעשות כלום, כדאיתא בתרגם על הפסוק (יח) "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" וז"ל, "ותדכר ית ה' אלהך ארי הוא יהיב לך עיצא למקני נכסין", עכ"ל. הרי שגם על העצות, שעולה על דעתו של האדם, בעסק הפרנסה הוא ג"כ מאת השי"ת.
וזהו האמונה שכל יהודי חייב להאמין שהוא ית' מנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, והיינו שכל מה שנעשה ע"י האדם, הצלחתו הוא אך רק בסחורה, וישא ויתן באמונה", ע"כ.
וביאר הבן יהוידע (שם) שאין כוונת הגמ', לאפוקי שלא יגזול ולא יגנוב שבזה הוא מוזהר ועומד בתורה, אלא כוונת הגמ' שיאמין בהשי"ת שהוא הנותן לך כח לעשות חיל ולא יאמר חי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא יאמין שכל הרווחתו באה מאלקים חיים, וע"י אמונה זה יזכה שיתעשר.
ובאמת כן מפורש במה שכתוב (משלי כח, כ): "איש אמונות רב ברכות", הרי כל הנ"ל מפורש בקרא, דמי זוכה לברכה - זה שהוא מאמין ובוטח בה'. ועי' במה שפי' האלשיך (שם) וז"ל: "איש אמונות - שאינו בוטח שבעבודת האדמה אשר יעשה כראוי, תוציא צמחה כראוי ברבוי על ידי השתדלותו, רק שם כל בטחונו בקונו יתברך אומר בלבו שכל חריצותו כאין, רק שמאמין בה' ישלח ברכה במעשה ידיו שזהו ענין אמונות, על דרך מה שקראו רז"ל לסדר זרעים אמונת מטעם זה, ההוא לא בלבד ישבע לחם כי אם גם יהיה רב ברכות", עכ"ל.
ומהו הברכה לה זוכה המאמין בהשי"ת? כתיב (משלי י, כב): "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה". מי שמאמין בהשי"ת, הרי הוא זוכה לברכת ה' - וזוכה לעשירות! וזוכה גם לסיפא דקרא "ולא יוסף עצב עמה" - וביארו המפרשים, שברכה זו הוא שזוכה לפרנסה ועשירות במיעוט השתדלות, בלי שום עצב! מדהים מאוד!