לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ... (ט-ה)
הנה מקראות אלו והמשך הפרשה, מעוררים כמה תמיהות ועלינו להבין תוכן דבריו של משה, אשר לפיהם אין ישראל ראויים ל'ארץ ישראל' ב'זכות', כלומר, אין בהם שום מידה טובה שבזכותה יהיו ראויים לכך, ואינם זוכים ל'ארץ ישראל' כי אם בסיבת ההכרח, כי מאחר שיש צורך לגרש את האומות הנמצאות בה כתוצאה ממעשיהם השליליים, וגם יש הכרח לקיים את השבועה שנשבע הקב"ה להאבות, לכן מנחילים אותם את הארץ. והרי זה כמי שאומר שאלמלא ההבטחה להאומות לא היתה זכות לישראל לרשת את הארץ יותר משאר האומות שגם הם לא עשו כמעשיהם המכוערים שהורגלו בהם הכנעניים. וכי באמת לא היתה להם לישראל שום זכות לרשת את הארץ? וכי קלה היא הדבר מה שביטלו את עצמם ואת רצונותיהם לרצון הבורא ברוך הוא באמרם 'נעשה ונשמע'? כי היה עוד אומה ולשון שהסכימה לבטל את כל מחמדיה רק כדי לקיים את התורה? ולמה לא יעמוד להם זה הדבר לזכות? הן אמת שלא עמדו בכמה וכמה נסיונות, וכפי שמפרט משה בהמשך, בכל זאת אין בכך סיבה מספקת לקפח שכרם ולומר שמצד עצמם אינם ראויים לשום טובה?!
וי"ל שמשה רבינו ביקש ללמד את ישראל פרק בעניני התפילה, כי כדי שיתרצה האדם מכח תפילתו, מוטל עליו לבקש כעני בפתח, כי זאת מבין כל מאמין בהשי"ת ש'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו', וכל מועקה המעיקה על האדם הוא אך רק באשמתו, ועל כן מה לו כי ילין תלונתו על השי"ת, וגם אם יתנה תוקף צרותיו אל השי"ת אין בכך סיבה שימלא השי"ת את משאלתו, הקב"ה אינו מחויב לו דבר אחר שהוא זה שגרם לעצמו מה שגרם. אולם אם יבוא לפניו מתוך בושה וכלימה ומתוך הכרה באשמתו, אז אכן מעורר עליו רחמים וזוכה לחנינה. אז הוא דומה לעני המבקש עזרת הבריות מתוך הכרה שאין שום בריה אשם בתקלתו, וכל מה שנותנים לו הוא מצד החסד והרחמים, כי כשם שאז מבקש בלשון תחנונים המעוררים רחמי הבריות ומרימים להם תרומתם, כך המבקש בתחנונים מבוראו ומכיר שכל מבוקשתו הוא 'מתנת חינם' אז אכן מעורר רחמי השי"ת וממלא חסרונו. הוא זה שכיוון משה לומר לישראל, הנה עומדים אתם לרשת את הארץ, ועדיין צריכים אתם לרחמים, כי גם אם ראויים היו ישראל לכך מצד מעשיהם הטובים, הרי היו עליהם גם קטרוגים מצד כשלונותיהם, ועל אף שזכות 'קבלת התורה' ראויה היתה להכריע את כל הקטרוגים, ביקש משה ללמדם דרך לכל הזמנים, על כן הורה להם שלא יכירו בזכותם, ולהיפך יזכירו לעצמם כל הכשלונות שהיו מנת חלקם בעבר, ויבינו כי מצד מעשים אלו אין בהם זכות, ומתוך כך ישברו את לבבם ויבקשו מתנת חינם, ומתוך כך יתגלגלו רחמי השי"ת עליהם, ויתן להם מאוצר 'מתנת חינם'.
כיון שכן הזכיר להם משה גם כן את תוכן תפילתו אחר שהוכיחם ושיבר את לבבם, כי בתפילתו היתה המחשה איך לבקש מהשי"ת מתוך הכרה בחטא, כי כפי שרואים לא הזכיר בתפילתו שום זכות עצמי לישראל, להיפך, הוא אכן הודה שמדובר ב'עם קשה עורף', ומצד מעשיהם אינם רואיים לטובה, אולם ראוי שיתנו להם למען שמו יתברך שלא יתחלל, ולמען קיום השבועה, על אף שאין בידן מעש, ולזה אכן נתרצה הבורא ברוך הוא, וכפי שמתאר משה בהמשך (י, א- ה) שאכן תפילתו עשתה רושם, ונתרצה הבורא ברוך הוא, והורה לו לחדש הברית עם ישראל ולפסול הלוחות השניות. דברים אלו צריכים לשמש ללימוד לדורות, לבקש רק מתנת חינם, ואז נזכה שיתקבלו תפילתינו לרצון.
Comments