ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל (ט-י)
באלו הדברים ביקש משה להורות לישראל את דבר העבודה, דהנה מחובת כל אדם מישראל להיות בקי בכל פרטי ומשפטי התורה, אך בבואו להוציא את חובתו אל הפעל מפתהו היצר ואומר לו שהתורה רחבה היא מיני ים, ולא תהיה ביכולתו להגשים את שאיפותיו, ויש שמוסיף להוכיחם שלא יהיה ביכולתם להשיג אפילו טיפה מימה של תורה בזה שמסלק מהם המוחין ומעלים מהם אפילו קצה ההבנה, בכך מקוה שירפו את ידיהם מן התורה ולא ישיגו ארחות חיים, וכתוצאה מכך לא ימלאו את חובתם בעולמם, כי העדר הידיעה מביא לידי העדר המעשה.
ולזאת ביקש משה לחזק ידים רפות, ולגלות שאלו ההוכחות אינם כי אם מתכסיסי היצר. וכך אמר להם משה לישראל: ממני עליכם ללמוד תכסיסי מלחמה, כי גם אני בהעלותי ההרה כדי להוריד 'לוחות הברית' ממעל, נטפל עלי היצר, בידעו שמכח הלוחות יתפשט אורה של תורה בעולם, כי עליה היו חרותים ה'עשרת הדברות' שכל המצוות שבתורה נכללו בהם, והיו האותיות שנחקקו על גביהם באצבע של מעלה מאירים כספירים והיו בכחם לעורר את הלבבות לקיום כל התורה כמשמעה, וכיון שידע היצר שקיומה של התורה תלויה באלו הלוחות הערים עלי במזימותיו והמשיך הסתרים שונים ומשונים, ועל אף שנצטוותי מפי הגבורה לעלות במעלות ההר וידעתי כי זהו רצונו של מקום, אעפ"כ לא התפעל היצר מידיעתי הבהירה וניסה לטשטש דעתי כדי שלא אצליח במשימתי, והוטל עלי לעמוד איתן בדעתי מול הסתרים עצומים שהיו מנת חלקי באלו הימים, כי בחינת יום ולילה שמשו אז לפני בערבוביא, ועל אף שבימים כתיקונם אין בחינת לילה משמש בשחקים, קלקל היצר את השורה ומידי יום ביומו המשיך בחינות של חושך, אך אני בתומי המשכתי לישב בהר משך אלו ארבעים יום, על אף שנסתמו ממני כל מעיינות החכמה, וניחוחה של תורה הקרויה 'לחם' ו'מים' לא העלתי בחכתי. אך אחר שהתגברתי על כל אלו המסכים הצליח ה' דרכי והאיר מזיוו עלי, ובאותה שעה מילא את ידיי בשני הלוחות שחקק בהם במו ידיו כל הדברים אשר דיבר עמכם מתוך האש, וזיכה אותי להמשיך אורו הקדוש בתחתונים להאיר דרכם מתוך מכתב אלקים, ומכאן גם עליכם להבין כי כל ההסתרים אינם כי אם מתחבולות ומתכסיסי היצר, ועל האדם לאמץ את רוחו ולעמוד בעוז ובגבורה נגדו, ואחר שיעבור כל המסכים וההסתרים ישכיל ויבין שלא היו בכל אלו כי אם מסכים מדומים בלבד.
ואם ישאל השואל מדוע עשה ה' ככה? הלוא ברצונו יתברך שבני ישראל יקיימו את דברו, ומדוע אם כן מעמידם בפני נסיונות והסתרים? הלוא אלו הנסיונות עלולים להניעם מתכלית בואם לעולם, כי יסוגו אחור מעבודת בוראם, ולמה אם כן יחשיך אורם? התשובה לזה הוא כי לולא אלו הנסיונות לא היה שום חידוש בקיום רצון העליון, כי מי פתי לא ישמע לעצת האדון ה' המורה להם שבילי החיים ומזהירם מלפנות באלו המובאות שבהם יכוו את בשרם ברותחין? ונמצא שלולא אלו הנסיונות יבין האדם כי הקב"ה מטיב עמו ללא כל תמורה, ותהיה בכך חסרון בטובתו, כי מטבעו של המשכיל שאינו חפץ בלחם חינם, ולזאת התחכם הבורא להעמיד מבצרים מדומים בפני האדם, ואז יהיה סבור שעליו למסור את נפשו כדי לקיים את הרצון העליון, ובעצם הסכמתו מוכיח שמפקיר את כל עולמו כדי לקיים רצון בוראו, וזה הקושי ימלא את חסרונו כשייטיב השי"ת עמו ויכיר בנעימות התורה והמצוות בעולם הזה, וכשיאציל השי"ת עליו מזיוו בעולם הנשמות.