ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו (י-יב)
שמירת התורה בזכות היראה
הנה, על פי פשוטו של מקרא כוונה התורה בזאת להורות בקוצר אמרים מהו רצונו של הקב"ה מברואי מטה, ולכל המתבונן בראיה שטחית בתוכן הדברים יבין כי בזה הציווי נכללים כל ציוויי התורה הרחבה מיני ים, והם כל התרי"ג מצוות כללותיה ופרטותיה, וכפי שמפרט הכתוב, א) ליראה את השם. ב) ללכת 'בכל דרכיו'. ג) לאהבה אתו. ד) ולעבוד את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך. וכיון שכן ודאי יתמה זה המתבונן מתחילת לשונו של הכתוב, כי מאחר שחוזר הוא כאן על חובת האדם בכל התורה כולה, האיך פתח ואמר 'מה ה' אלקיך שואל מעמך' כאחד האומר לחבירו 'איני מבקש ממך כי אם דבר קטן', וכי לזו 'דבר קטן' יקרא? אטו כל התורה כולה מילתא זוטרתא היא?
ואפשר שלא כיוונה כאן התורה כי אם להשיא עצה לזה החפץ לקיים את כל מצוות השם, אך מתיירא הוא מהיצר האורב לו, שהרי עצם הדבר שהיצר הינו מלאך, והוא האדם הינו קרוץ מחומר, היא כבר סיבה שתהיה בכח היצר להפילו ולנצחו. ומה גם שהתורה רחבה היא מיני ים, ובקל ימצא היצר פרצה הקוראת לו כגנב לעשות עם האדם כאוות נפשו, מאחר ואין כל אדם שלם בכל תכונותיו ומידותיו, והיה אם ימצא היצר איזה מצוה שהאדם מתקשה בקיומה מחמת תכונה מסויימת החלושה אצלו, או מחמת נטיה מסויימת המערער את חושויו ותכונותיו, תהיה זה הזמן והמקום הזדמנות לפניו לגבות את חובו, ויכביד את כובד משקלו להפר קיומה של אותה מצוה כדי למשוך לרשתו את לב האדם אשר בלאו הכי רפו ידיו מזה המצוה, ונמצא כי כל יגיעו של האדם להתרצות לפני בוראו תהיה לריק, הוא אכן ישתדל לרצות את בוראו בכל משפטי התורה לעשותם על הצד היותר טוב, אך לבסוף יפילנו יצרו במצביו החלושים, וכשיתבונן האדם בכך יתרפו ידיו מעבוד אלקים ח"ו.
ולזה האדם באתה כאן התורה להודיעו כי אם ישית הוא לעצתה יכול יוכל לו להיצר, וזהו כוונתה באמרה: 'מה ה"א שואל מעמך' עצה אחת יש לו להקב"ה עבורך, ואם תיקח לעצמך עצה זו תצליח בכל דרכיך, ועצה זו היא 'היראה' ואחר שתעורר עצמך ליראה שוב לא יצוייר לפניך עול כבד של המון מצוות, ותהיה זה בבחינת 'מה' – דבר קטן בכמות, כי אז, אחר שתהיה מושרש ביראה, תלך היראה עצמה לפניך להאיר לך את הדרך הישרה, ובזכותה לא יהיה ביכולתו של היצר לפתותך ימין ושמאל. וזה מה שממשיך הכתוב ואומר: 'ללכת בכל דרכיו' אין באלו התיבות כוונה לקבלה נוספת מלבד היראה האמורה לפניה, אלא זו היא כבר תוצאה מקבלת היראה, היראה היא אשר תנחה את האדם לקיום כל התורה כולה, וגם כשבוא יבוא למצב אשר לולא היראה היה עלול למעוד גם אז תהיה ביכולתו לעמוד מול גלי היצר, כי עצם היראה מהקב"ה הרואה את כל מעשיו, ועתיד הוא ליתן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, היא אשר תחזק את רפיונו לעת כזאת, ותסייע לו להתחזק בנסיונו בשעתו הקשה, ובכך יעבור את כל הקשיים משך כל ימי חייו.
היוצא מכל האמור כי היראה היא העצה לקיומה של תורה, ובאמצעיתה יזכה האדם גם להתעלות במעלות ומדריגות עד אין קץ, וזוהי פתחון פינו מול היצר המנסה לפתותינו בתחילת דרכינו לבל נקבל עלינו עול מלכות שמים, ולזאת עלינו לענות לפניו, כי ע"י התעוררות היראה תהיה ביכולתינו לעמוד בכל המשימות, ושלא תהיה ביכולתינו לעבור על קוצו של יו"ד מתורתינו הקדושה.