כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם זכר תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים. המסת הגדלת אשר ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך ה' אלקיך כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם (ז-יז,יח, יט)
הזכירה בחסדי השי"ת ותועלתה
הנה על פי פשוטו של מקרא, כִוונָה התורה באלו המקראות על המלחמה עם השבעה עממין, אשר עליה היא מצווה להסיר כל דאגה ויראה חיצונית, ולהתחזק בבטחון בהשי"ת מתוך זכירת כל הניסים שעשה עמנו כשהוציאנו ממצרים. אך בהכרח כיוון הכתוב גם על ענינים השייכים לכל איש ישראל בכל העיתים והזמנים, כי תורתינו היא תורה נצחית, ולא שייך כזאת שיהיו בה מקראות הנסובים רק על דבר שהיה ועבר, אלא כל מקרא מורה לאדם דרכו האיך להתהלך בכל הזמנים לפני בוראו.
כיוון שכן, יש לפרש שכיון הכתוב להורות לאדם, שבכל עת אשר מתעוררים בו הפחד והדאגה, הן מעניני חובתו בעולמו אשר נדמה לו כי לא יהיה ביכולתו לעמוד במשימת הדברים, והן בעומדו בפני אחד ממקרי הזמן הקשים, ונדמה לו כי מאחר והינו חַסַר אמצעים כדי לצאת מן המיצר, ממילא הוא גם חַסַר ישועה, בכל אלו הזמנים ישים בטחונו באלוקיו, כי הוא זה אשר יצליח דרכו, והוא זה אשר בהשגחתו יחלצו מן המיצר אל המרחב. וכדי להתחזק בבטחון, ישים על ליבו כל הימים אשר עברו עליו מיום היותו עלי אדמות, ואז יבחין בהרבה מקרים אשר זכה בהם לישועת השי"ת מבלי לדעת מקודם האיך יוושע, כי כל אדם זוכה לראות בימי חלדו כמה וכמה מקרים שזכה בהם לעזרת שמים מבלי שידע מקודם האיך יזכה בכך, גם לפעמים ישנם מקרים אשר האדם חושב שישועתו תגיע לו דרך צינור ומבוא מסויים, אך לבסוף רואה שלא עלתה לו כלל ארוכה מזה המבוא אשר תכנן לו מראש, והשי"ת הוא שחישב את צעדיו והקרה לפניו ישועה דרך מבוא שונה לגמרי. מכל זה יבין כי יש מנהיג במרום המסבב הסיבות, וישים עליו בטחונו, וכשם שבעבר סיבב בסיבותיו להמציא לפניו ישועה. כמו כן ימציא לפניו ישועה גם בעתיד.
ומן הראוי להביא כאן דברי האוה"ח הק' על הפסוק (דברים ח, יח): 'וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וגו'', וז"ל: פירוש שצריך לתת לבו על טובתו, כי מה' היתה לו. ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו, ותחילת תחבולות יצר האדם הוא להשכיחו דבר זה, ודרך זה יכנס לאבדו. ואולי, כי לזה סמך מאמר שאחרי זה: 'והיה אם שכוח תשכח', פירוש 'אם שכוח' דבר זה שה' הוא המטיב לך וגו', סופך שתשכח את ה', וסופך ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא במחשבה לבד אלא במעשה, כאומרו ועבדתם וכו'. ובספה"ק איתא שמידת הבטחון היא יסוד גדול להינצל מכל צרה וצוקה ולקבל כל ההשפעות הטובות מרחמיו וחסדיו הגדולים של הבורא ית' וכאמרתו של הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע, שהביא אחיו הרה"ק הרבי אלימלך זי"ע בספרו 'נועם אלימלך' על הכתוב: 'וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי', שהשי"ת כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי בנ"א, ודרך השפע שלא להפסיק כלל. אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בב"ה, ושואל 'מה נאכל', הרי הוא מפסיק השפע בחוסר אמונתו, ואז צריך הקב"ה לצוות את ברכתו שוב כיון שהלה הפסיקו בחוסר אמונתו, וזהו 'וצויתי את ברכתי'. שאילו היה בטחונו חזק, היה השפע הולך ללא הפסק.