ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם...וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (יא-יח, כ)
ביאור רש"י 'הניחו תפילין, עשו מזוזות'
כתב רש"י, "אף לאחר שתגלו היו מצויינים (מסומנים) במצוות, הניחו תפילין עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכו'". וכתב בשו"ת הרדב"ז (חלק ו' סי' ב' אלפים קנ"ד), "שאלת ממני על מה שכתב רש"י ז"ל בפרשת והיה עקב, 'ושמתם את דברי אלה וגו', אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו', וקשיא לך, והלא מצוות אלו חובת הגוף הן, ונוהגות בין בארץ בין בחו"ל, ומדוע הוצרכה התורה להזהיר על קיומן בגלות בחו"ל.
תשובה, דברי רש"י אלו הן מה'ספרי', שדרש כן מפני סמיכות הכתובים, 'ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם. ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם..וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך', והוצרך להזהירם על כך, הגם שהן חובת הגוף, כיון שהיה מקום לחשוש שיפרקו מעליהם עול המצוות מפני דוחק שעבוד הגלות וגזירות השמד, כאשר אירע בימי היוונים והכשדים ואדום הרשעה ובכל הדורות שהיו גוזרים עליהם לבטל את המצוות, ואפשר כי מצד האונס יבטלו אותם, ולכן הזהירם שיהיו מצויינים במצוות כדי שלא יהיו עליהם חדשות כשיחזרו, ויהיה להם טורח בעשייתם, ולא מפני שהיו פטורים מהן בחוצה לארץ הוא מזהיר עליהן, אלא מהטעם שכתבתי, וב'ספרי' מסיים בה הכי, 'משל למלך שכעס על אשתו, וטרפה לבית אביה, ואמר לה: הוי מתקשטת בתכשיטים, שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכך אמר להם הקב"ה לישראל וכו', וזו בשורה טובה לחזרה לארץ ישראל, אגב האזהרה, ופשוט הוא".
אולם ב'גור אריה' (למהר"ל מפראג, אות כ"ד), הביא יישוב אחר בשם 'יש מפרשים', "יש מפרשים, כי כאשר גלו בני ישראל בין האומות, ואין להם מקומות ובתים בפני עצמם, ורק על דרך שאלה ושכירות, אם כן לא יקיימו מצות מזוזה בגלות, כיון שאין להם בתים מיוחדים (לעצמם, ו'שאלה' ו'שכירות' אינן חייבות במזוזה, וכן כתבו התוס' [עבודה זרה כ"א. ד"ה הא וכו', "מ"מ, אין חיוב זה מה"ת דמדאורייתא פטורה לעולם, וכדכתיב 'ביתך, ולא של אחרים', ואע"ג דדרשינן 'ביתך-ביאתך'-שצריך להניחה בימין דרך ביאה, מ"מ, תרי 'ביתך' כתיבי", מנחות שם ד"ה טלית וכו', "ומיהו י"ל, דמזוזה {בבית שאולה או שכורה} מדרבנן, דתרי 'ביתך' כתיבי"]). וכן לא יקיימו בה מצות תפילין כראוי מפני שאסור להסיח דעת מן התפילין (יומא ז: מנחות לו:), והרי דאגת וטרדת הגלות גורמות להסחת הדעת מהן, וא"כ היה מן הראוי שיהיו פטורים מהנחתן, כי איך לא יסיחו דעתן מהן.
ועל זה אמרה התורה 'הניחו תפילין, עשו מזוזות', שאף בגלות בחוצה לארץ יקנו להם בתים, כדי שיתחייבו במזוזה ויקיימוה, וגם יסירו את הטרדות מדעתן ובכך יוכלו לקיים מצות תפילין כראוי, וזאת 'כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו'".