זכר אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר ... ממרים הייתם עם ה' וכו' (ט-ז)
אין דבר עומד בפני התשובה
הנה דברי משה בפרשה זו כוללים ב' ענינים, תחילת דבריו הם דברי תוכחה, וסוף דבריו הם דברי חיזוק, להתעלות שוב אחר נפילה. דהנה לפעמים אחר שנכשל האדם בחטאים גדולים נופל הוא ליאוש וחושב ששוב אין לו תקוה, מאחר שהגדיל לחטוא, וזהו ממזימות היצר, כמ"ש צדיקים, כי לפעמים מפתה היצר את האדם לעבירה, לא לעצם החטא, כי אם למצבו של האדם אחר חטאו, כי יודע הוא שאחר שיעבור האדם על החטא ירגיש עצמו מרוחק מאוד מבוראו, ויבוא לידי טעות לחשוב שכשם שכעת הנני נחות דרגה כך אשאר לעולם נחות דרגה, ובזה השיג היצר את מבוקשו, כי עי"ז יהיה ביכולתו בנקל לפתותו לעוד חטאים ר"ל, באמרו לפניו: הרי בין אם תחטא ובין אם לא הלוא בכל אופן תשאר בשפלותך, ומה לך לחדול ממעשיך ולהימנע מעשות כמשאלות לבך? וכך ביכולתו להביא את האדם לירידה מדחי אל דחי עד בירא עמיקתא ר"ל. אך לאמיתו של דבר אין שום צדק להפיל את האדם לידי יאוש, כי הקב''ה חפץ חסד הוא, ואינו חפץ במות המת, ואף אם נכשל ח"ו בעבירה חמורה שערי תשובה לא ננעלו לפניו, הן אמת הוא שחטאו גרם שיתרחק מאוד מבוראו, אבל עדיין לא איבד את מהותו, וכיון שבשם ישראל יכונה ודאי יש בו נצוץ אלוקי, ואם רק מתחרט האדם על חטאו, ומתודה לפניו, הנה יד ה' פתוחה לקבל שבים, וללא ספק יתרצה הוא לפניו, ושוב יהיה ביכולתו להתקרב אל בוראו בכח הניצוץ הקדוש הטמון בו.
הנה, מצד עיקר הדברים לא רצה משה להאריך בגנותן של ישראל, וכדברי רש"י בריש ספר דברים יעו''ש, ולכך שאר כל המקומות שבהם הכעיסו ישראל לבוראן לא רצה להאריך בהם, ורק הזכיר את המקומות מבלי לפרט אפילו מה היה החטא בכל אלו המקומות, אבל בענין חטא העגל ראה משה צורך להאריך, כי עי"ז יכירו ישראל בגודל כח התשובה, ולכן תיאר להם משה מקודם את חומרת המעשה, והתחיל לספר להם שהיה זה תיכף לקבלת התורה בעוד שלא הוריד הלוחות מן השמים, ובאותה שעה הייתם בשיא המעלה ונכשלתם ונפלתם כ"כ עד שעשיתם דבר שלא שייך עון חמור יותר מזה, וזה הדבר גרם שאצטרך לשבור את לוחות הברית, והיה נראה שבזה המעשה הופר הברית ביניכם לבין בוראם, וזה סיפר משה כדי להודיעם גודל חטאם באותה שעה.
אחר שהאריך בגודל זה החטא, עדיין לא ראה משה לנכון לספר על המשך הדברים, איך שלבסוף פעל למענם ומחל הקב''ה על חטאם, כי עדיין לא גמר את דברי התוכחה, כי רצה עוד להוכיחם על שאר המקומות שהכעיסו לפניו, ולכן הזכיר מקודם את אלו המקומות, אך בקצרה מאחר שלא רצה להאריך בגנותן, ורק אחר שגמר את דברי התוכחה, חזר לענינו הראשון, כי מכאן והילך לא כיוון להמשיך בדברי התוכחה, אלא כאן כיוון לחזקם ולהורות להם דרכי התשובה, ואמר לפניהם, ראו על כמה מגעת כוחה של תשובה, אל אף שחטאתם חטא כה חמור, והיה נראה כי שוב אין הקב''ה חפץ בכם, והייתם תחת גזירת כליה ר''ל, אעפ''כ אחר ששבתם לפני המקום עלה בידי לרצות את בוראכם, ושוב זכינו ללוחות שניות, ולאותה קרבה הישנה שהיתה מקודם. הרי לכם כי אף אם יכשל האדם בחטא חמור, עליו לדפוק בחוזקה על דלתות התשובה, ויתרצה.
Comments