כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה .... ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו
הדרך להשיג אהבת ה'
כתב ב'ליקוטי אמרים תניא' (הקדמה ל'שער היחוד והאמונה'-חינוך קטן), "נאמר 'אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה'' וצריך להבין איך שייך לשון עשייה גבי אהבה שבלב? אך העניין הוא, דיש שני מיני אהבת ה', האחת היא כלות הנפש בטבעה אל בוראה שכאשר תתגבר נפש השכלית על החומר ותשפילהו ותכניעהו תחתיה, אזי תתלהב ותתלהט בשלהבת העולה מאליה, ותגל ותשמח בה' עושה, ותתענג על ה' תענוג נפלא והזוכים למעלת אהבה רבה זו, הם הנקראים צדיקים, כדכ' 'שמחו צדיקים בה', אך לא כל אדם זוכה לזה, כי לזה צריך זיכוך החומר במאד מאד וגם תורה ומעש"ט הרבה, כדי לזכות לנשמה עליונה שלמעלה ממדרגת רוח ונפש, כמש"כ ב'ראשית חכמה' שער האהבה (פרק ג' ד"ה וביאור).
והשנית, היא אהבה שכל אדם יוכל להגיע אליה, כשיתבונן היטב בעומקא דליבא בדברים המעוררים את האהבה לה' בלב כל ישראל, הן דרך כלל, כי הוא חיינו ממש, וכאשר האדם אוהב את נפשו וחייו, כן יאהב את ה' כאשר יתבונן וישים אל לבו כי ה' הוא נפשו האמיתית וחייו ממש, וכמו שאיתא בספר הזוהר הק' (ח"ג ס"ח. ד"ה תנא פולחנא שלימתא וכו') על הפסוק 'נפשי איויתיך' (-שאני מכיר שאתה 'נפשי' וחיותי, ולכן 'איויתיך'), והן דרך פרט, שכשיבין וישכיל בגדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה דרך פרטית (-היינו, עם כניסה לפרטי הפרטים של גדולתו יתברך) כאשר יוכל שאת בשכלו, ומה שלמעלה משכלו (-היינו, שישכיל במה שאת גדולתו האמיתית של הקב"ה, אין ביכולת שכלו להשיג), ואח"כ יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו, (שלמרות גדולתו העצומה) ירד למצרים ערות הארץ, כדי להוציא נשמותינו מכור הברזל שהוא הסיטרא אחרא רחמנא ליצלן, ולקרבינו אליו, ולדבקנו בשמו ממש, והוא ושמו אחד, דהיינו, שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה, לתכלית הקדושה וגדולתו יתברך שאין לה קץ ותכלית, אזי כמים הפנים אל פנים, תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בעניין זה בעומקא דליבא, לאהוב את ה' אהבה עזה, ולדבקה בו בלב ונפש וכו'.
והנה עניין אהבה זו רצה משה רבינו עליו השלום ליטע בלב כל ישראל, באמרו 'ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך וגו' ולאהבה אותו...הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם, בכם, מכל העמים, כיום הזה...בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרב. ואהבת את ה' אלוקיך וגו', ולכן סיים דבריו על אהבה זו-'אשר אנוכי מצוה אתכם לעשותה', שהיא אהבה עשויה בלב ע"י הבינה והדעת בדברים המעוררים את האהבה וכו'.
והנה, על אהבה זו השנית שייך ל' מצוה וציווי דהיינו, לשום לבו ודעתו בדברים המעוררים את האהבה, אבל באהבה הראשונה שהיא שלהבת העולה מאליה לא שייך ל' ציווי ומצוה כלל, ולא עוד אלא שהיא מתן שכרן של צדיקים לטעום מעין עולם הבא (וא"כ, אינו יכול להיות בכלל קיום המצוות בעולם הזה) וכו'".
Comments