ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך... ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וגו' (ח-יד-יז)
ארץ ישראל מפתה לעבודה זרה ולאמירת 'כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה'
הנה נאמר 'ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם - 'יתדות המנקרות עיניכם' וגו'" (במדבר ל"ג נ"ה), וכתב הרמב"ן, "והכוונה ב'לשיכים בעיניכם', להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, כמו 'כי השוחד יעוור פקחים', וכן 'ולפני עוור לא תתן מכשול' על דעת רבותינו שכוונתה היא אל 'לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו', והיינו, כי ינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם את כל תועבותיהם, ולעבוד את אלוהיהם, כמו שאמר 'לא ישבו בארצך, פן יחטיאו אותך לי, כי תעבוד את אלוהיהם וכו'", (וע' במלבי"ם שביאר עד"ז).
והוסיף הנצי"ב בספרו 'העמק דבר', "לשיכים בעיניכם - היינו עין הדעת, דטבע ארץ ישראל מפתה לעבודה זרה, כמבואר במדרש שה"ש רבה (ה' ד') על הפסוק 'רחצתי את רגלי איככה אטנפם' - 'רחצתי (בגלות בבל) את רגלי מטינוף עבודת כוכבים וכו', שאבק של אותו מקום - 'ארץ ישראל' השיאני לעבודת כוכבים וכו', וזאת משום, דזה כנגד זה עשה האלוקים, וכל שהמקום קדוש יותר, כך התגברות הטומאה גדולה יותר, (ויש להוסיף, שזאת גם משום, שארץ ישראל מיועדת לעבודת ה', וכמו שכתב הרמב"ן [ויקרא י"ח כ"ה] 'והנה השם הנכבד הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, שלא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו וכו', ולכן אינה מקיימת עוברי עבירה וכו', והוא מאמרם ז"ל 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכו' שנאמר 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים' וכו', ומן העניין הזה אמרו בספרי 'ואבדתם מהרה וגו' - אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצויינין במצוות, שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים וכו', והרי שלולא טעם זה לא היו חייבים שם לקיים את המצוות, כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה' וכו', ולכן גוברת טומאת עבודה זרה בארץ ישראל ביותר), ומש"ה, לגבי ירושלים שבו עבודת הקודש בגבורה, איתא במדרש שלא היה עבודה זרה שלא נעבדה שם וכו'".
ומבואר, שא"י מפתה לעבודה זרה, ויש להוסיף, שלכן היא גם מפתה לאמירת 'כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה', כיון שיש בכך משום האלהת כוחו ועוצם ידו שגם היא נחשבת כעבודה זרה, (שלכן נאמר [דברים ח', פסוקים י"ז וי"ט], שמ'ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי וגו', שהיא אמירה הנחשבת כעבודה זרה, יגיע לעבודה זרה ממש-'והיה אם שכוח תשכח את ה' אלוקיך, והלכת אחרי אלוהים אחרים, ועבדתם והשתחווית להם וגו'). ולפ"ז י"ל, שמה שחששה התורה 'פן תאכל וגו' ואמרת בלבבך כוחי וגו', היא גם מחמת היותם בארץ ישראל המפתה לעבודה זרה ולאמירת 'כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה'.
Comments