והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (ז-יב)
שויתי השם לנגדי תמיד
"והיה" הוא מלשון הוי"ה, אם האדם רוצה שיהיה לו סייעתא דשמיא, ושיקוים בו כל הברכות הכתובות בפסוקים האלו, אזי הסגולה לכך הוא לשמור אפילו את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. ואיך יזכה להגיע לכך לקיים אפילו המצוות קלות, על ידי שיקיים את הפסוק "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד" שידע בדעתו ויזכור תמיד שיש בורא לעולם שקידשנו במצוותיו והוא ציוונו על כל המצוות, גם על המצוות שנראות כקלות. ושניהם יהיו שקולים אצלו, כי שניהם מפי אדון אחד נתנו. ונמצא שבכוח זה של שויתי ה' לנגדי תמיד תלויים כל הצלחותיו של האדם הן ברוחניות והן בגשמיות.
ודברים אלו מבוארים מדברי הרמ''א בשולחן ערוך (או"ח א, א) וז"ל: 'שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך, כ"ש כשישים האדם אל לבו, שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמ"ש (ירמיה כג,כד), אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד'.
וברמב"ם בספרו (מו''נ שער ג, פרק נא) כתב, על מאמר הכתוב (תהילים טז, ח) שויתי השם לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, שדוד המלך ע"ה אומר, 'שויתי השם לנגדי תמיד', הנני שם את מורא השי"ת לנגדי בכל עת, ואינני מסיח דעתי ממנו באופן זה, 'כי מימיני בל אמוט', כפי שאינני מסיח את דעתי מיד ימיני, שהיא עיקר שימושו של האדם, ועל כן אינני מתמוטט. ותו כתב שם, שכשהאדם אינו מסיח דעתו מהשי"ת הריהו זוכה להשגחה עליונה, וכפי דבקותו בהקב"ה כן תהא השגחת השי"ת עליו, באם אינו מסיח דעתו לרגע מדביקות השי"ת, אף השגחת הקב"ה לא תסור ממנו לרגע, וכיון שכן, אין שום רע יכול לשלוט עליו, אך כשמסיח דעתו לרגע מדבקות הבורא, באותו רגע תסור ממנו השגחת הקב"ה, וכן כתב בנפש החיים (שער ג, פרק יב).
אבל כשאין האדם משים יראת ה' לנגד עיניו, גורם בכך שהוא בא לידי חטא, ואף אם הוא מאמין במציאות השי''ת, וכן יש לפרש בדרך רמז את מאמר הכתוב, (תהילים יד א) אמר נבל בלבו, אין אלוקים, השחיתו התעיבו עלילה, אין עושה טוב, 'אמר נבל בלבו אין אלוקים', הרשע מאמין במציאות הבורא, אלא שאינו מאמין בכך שהקב"ה עומד לנגדו ומשגיח במעשיו, וכיון שאינו מאמין באמונה זו, דבר זה גורם לו לכך, 'השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב', שיהיה מושחת ומתועב על ידי מעשיו הרעים.
מה שאין כן אדם המאמין באמונה זו שהקב"ה עומד לנגדו אינו בא לידי חטא, ואדם זה הוא במדרגת צדיק, וכמאמר הכתוב (תהילים קיט, מד) ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד, יש לבאר פסוק זה דרך רמז, 'ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד', 'תמיד' רומז למצות 'שויתי ה' לנגדי תמיד', ונרמז בזה, כי המקיים מצות 'שויתי' כראוי זוכה לקיים את התורה, 'לעולם ועד', בכל זמן ובכל מצב בו הוא נמצא.