מרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחותם להם (יא-טז)
מצב הרוחני של האדם תלוי בעסק התורה
הקשה הח"ח (שמירת הלשון, שער התורה, פרק י'), "לכאורה הדרך הוא, שכשהאדם מצווה לבנו שיתנהג בדרך הישר, הוא מצווה לו לפי עניינו. אם הוא הולך בדרך תמים, הוא מצווהו שיוסיף אומץ, ולא יסור מזו הדרך, ואם הוא הולך שובב בדרך לבו, ורוצה לנסוע מאתו, הוא מצווהו שעל כל פנים לא יסור מדרך ה' לגמרי ח"ו, ואם יחליף העניינים, ויצווה לבנו ההולך בדרך הישר, שלא יסור מדרך ה' להמיר דתו ח"ו, לא לכבוד יהיה לו ולבנו בציווי הזה, וא"כ יש להקשות, הלא ראש פרשה זו-'והיה אם שמוע' מדברת אודות אנשים יראי ה' ואוהבי שמו בכל לב ונפש, וכמו שנאמר 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי וגו', לאהבה את ה' אלוקיכם, ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם', ואיך משה אומר להם, 'השמרו לכם, פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם'".
ומתרץ, "כי כבר מוכח, ממה שאמרו חז"ל בברכות (ס"א:) וכו', ונבחן דבר זה בזמנינו גם כן בכור הניסיון, שאיש הישראלי, שנלקח מן התורה, הוא כמו דג שנלקח מן המים, אף שיש לו קצת חיות עדיין, מכל מקום ברור הדבר שודאי ימות לבסוף, וכל חיותו של הדג מחוץ למים, הוא רק רגעים מעטים, כל עוד נשאר עליו לחלוחית של מים. כן עצם קדושת ה' החופפת על ישראל, הוא רק באמצעות התורה, וכשבני אדם פורשים ממנה, כל זמן שלחלוחיתה ישנה עדיין עליהם, הם עוסקים עדיין קצת במצוותיה, אשר הורגלו בה מכבר, אבל בהמשך הזמן, משמתחילה הלחלוחית להתייבש, הם מתחילים להפסיק גם מקיום המצוות, ומי יודע לאן יבואו על ידי זה".
ולפ"ז הוא מבאר את הפסוקים, "אבל האמת הוא כפשוטו, דמתחילה נאמר בפרשה 'ולעבדו בכל לבבכם', ואמרו חז"ל (תענית ב'.), איזו עבודה שהיא בלב, הוי אומר, זו תפלה. ולזה אמר הכתוב, 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם', והיינו שהיצר יפתה לבכם לאמור, למה לי תו ללמוד תורה, מאחר שיש לי אהבת ה', וב"ה אני מתפלל בכל יום, די בכך, ומה בכך אפילו אם אסור מעתה לגמרי מן התורה, או שאסיר את בני מהתורה, הלא הוא מתפלל בכל יום, ולזה בא הכתוב והודיע לנו, שסוף דבר יהיה על ידי הסרה מהתורה 'ועבדתם אלוהים אחרים', וכמו שכתבנו בתחילה, שדבר זה דומה לדג שנלקח מן המים, שתיעקר עצם חיותו בזמן קצר, כן הוא האיש הישראלי החסר מן התורה לא רחוק הוא מעבודת אלוהים אחרים."