ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' (יא-יג,יד)
איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה
פרש"י: עבודה שהיא בלב, וזו היא תפלה שהתפלה קרויה עבודה וכו'. הנה יש לנו כאן הבטחה מפורשת שכל שפע הפרנסה תלוי בעבודת הלב שהיא התפילה, כפי מה שנתעורר בקיום זו העבודה ונתחזק בה ביתר שאת וביתר עז כך נזכה להמשיך את צנור שפע הפרנסה, ומכלל הן אתה שומע לאו שאם ח"ו מזלזלים בעבודת התפילה הרי גורמים לקלקל את השפע ולהמעיט את הפרנסה. כל העולם כולו נמצאים בלחץ תמידי מעול הפרנסה, לא רק העניים הרעבים על פת לחמם הצר, כי גם אלו העשירים שנתברכו בממון רב גם הם נמצאים בלחץ תמידי שלא יתמוטטו עסקיהם כאשר ל"ע הורגלנו כבר לשמוע על עשירים מופלגים שבין רגע נתהפך עליהם הגלגל ולא רק שאיבדו את כל רכושם וממונם, אלא אף גם זאת שהשאירו אחריהם חובות עצומים עד כדי כך שנרדפים המה כל שעות היממה מהנושים למיניהם שאין נותנים להם מנוח.
ומגודל הפחד והלחץ על הבאות רגילים הרבה אנשים לחפש אחר כל מיני סגולות בדוקות ושאינן בדוקות. אמנם יש הרבה סגולות מועילות וטובות, ובפרט אם הם כרוכים בעשיית צדקה וחסד הרי ודאי שדבר טוב הוא לכשעצמו גם כן, אך בכל זאת אסור לנו להתעלם מן העיקר הכתוב בתורה ששפע הפרנסה תלוי כפי עבודת התפילה. ומי יודע אם לא בכך נעוץ כל קושי הפרנסה בדורנו, לדעתי לא היתה עוד כזאת בישראל שיזלזלו כ"כ בעבודת התפילה כפי שמזלזלים בדורנו אנו, שומו שמים! אין המדובר על אנשים ריקים ופוחזים, כי לצערנו ולדאבוננו נוכל לפגוש בבית הכנסת יום יום אנשים חשובים ומכובדים וביניהם גם כאלו שיגעים ועמלים בתורה באמת, ותפילתם נראית כמי שכפאם שד רח"ל, כמה פעמים קורה שבשעת אמירת עלינו לא נשאר בבית הכנסת מנין שלם לאמירת הקדיש שלאחריו.
ידוע בשם האר"י ז"ל שכל השפע היורד בזה העולם בא בעת התפילה ומשתלשל מעולם לעולם עד שמגיעים לשעת אמירת עלינו שאז הוא שעת קבלת השפע, וסוד הדבר הוא כי גם הקליפות חפצים לקבל את השפע מן השמים, באמרם: גם אנו בריותיו של הקב"ה, וכמאמר הכתוב: הכפירים שואגים לטרף, לזאת תיקנו אמירת עלינו לשבח שהוא שבחו של מקום, ובשעה שישראל מתחילין באמירת זה השבח מיד בורחים כל אלו הקליפות ואז יורד השפע לעם ישראל בניו של מקום ברוך הוא. הדברים הללו צריכים להבהיל את לב כל השומעים כי מי יודע אם זה שבורח מבית הכנסת באמירת עלינו אין הוא מראה בכך שנשמתו שייכת להקליפה ח"ו?