כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא וכו' (יא-י)
צורך ההודאה להבורא על כל הטובה שבעולם
פרש"י ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק י"א) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת.
אומרת התורה שבארץ ישראל ברכת הגשם היה לגמרי שונה מארץ מצרים, ששם היו צריכים להביא, ושיעלה המים מן הנילוס, וכמה צריכים היו לעמול להשקות את השדות, ובפרט במקומות הגבוהים, שהיו צריכים להעלות המים ולהביאם עד לשם, וע"כ היו צריכים לנדד שינה, ולעמול קשות מאוד, כדי לשתות ולהשקות השדות שם. ומדייק רש"י, שבארץ ישראל יש ברכת הגשם, ומן השמים מקבלים את המים שם, ויכול האדם לישון על מיטתו, ומקבל את הגשם בבורות, וכן משקה את כל השדות על ידי הגשם, והכל מושקה בהגם בין הגלוי ובין הנסתר, והוא הארץ אשר "עיני הויה אלקיך הוא בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה".
ואם יתבונן האדם בדבר זה, יראה שהוא לא חי בהתבוננות על הענין הזה, כי רק מי שיש לו שדה, מרגיש הרבה את הגשם, אבל סתם אדם אינו חושב איך שיוצא פירות כל שנה ושנה, ואיך שנותנת הארץ את יבולה.
ולכך צריך כל אדם להודות ולהלל בזמן שהוא רואה ששולח הבורא גשם, שבזה מרויח הרבה עמל, שכמעט שלא צריך עמל כדי להגיע לאכול ולשתות, ויכול לנוח במיטתו, ומקבל הכל מוכן, ובבחינת מן, שאז לא היו צריכים לדאוג כלל על אוכל, ואנו לא צריכים לדאוג על מים כלל.
ובפרט בזמנינו היום שיש לנו מים בברז, שרק צריכים לפתוח ברז, ומיד יש מים מוכנים היוצאים משם, ואני עוד זוכר קצת את הימים ההם, שהיו צריכים לשתות מים שבבורות, והיה עבודה לכל אחד לדאוג לעצמו למים ולעמול, שהיו צריכים לדלות מים מן הבורות, ולעמול על זה הרבה, שהיה המים שבגשם בחורף צריך להיות די לכל השנה לכל הנפשות.
וכך היה רק לפני שנים מועטים, וכמה צריך האדם להתבונן על מה שיש לו היום, שיש לו מים לשתות בריווח, כמו שהיה מן לישראל במדבר ממש, בלא עבודה ובלא להתאמץ כלל, וכך הוא גם כן בכל דברי המאכל, שבדמים מועטים יש לו הכל בשפע.
וכך יוסיף חכם לקח, וימצא הרבה דברים, שהיום קל מאוד לכל אדם, ויבוא מזה להודאה מיוחדת אל הבורא, שבדור שלנו, לא צריכים כמעט לעמול על שום דבר בעולם, והכל בא בקלות ממש, ויתן שבח אל הבורא.