והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם וכו' (ז-יב)
פרש"י עקב תשמעון - אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון עכייל. ודברים אלו צריכים ביאור, דמדוע אוכה האדם לכל הברכות הנאמרת בכתוב כאן, דוקא בשומרו מצות קלות שאדם דש בעקביו? וכי תאמר שהם יותר חשובים ממצות הקשות?
אלא מפרש המשגיח מרן הגמו"ר מאיר חדש זצייל, עפ"י דברי רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג') שמבאר מדוע חמורים דברי חכמים ממצות עשה ולא תעשה, עד שאמרו רבותינו (ברכות ד:): כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ע"כ. וכתב שם רבינו יונה וז"ל וזה פשר
הדבר, כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו ולא מהמתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עינוו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה וכו' ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו וכו' על כן משפט מות יהיה לאיש עכ"ל.
הסבר הדברים, כי העובר על דברי חכמים, אינו עושה זאת אלא בשאט נפש ובקלות, והוא חוסר הכרה בחובת המצוה לשמוע לדברי חכמים. וגם במצות דאורייתא גופא, לעתים חמורה יותר עבירה קלה שאדם עובר עליה מצד חסרון ההכרה שהוא עובר בזה על רצון
השייית, מאשר עבירה חמורה שאדם עובר עליה בשל התגבר תאוותו עליו.
ולפי"ש י"ל דלכן דוקא במצות הקלות שאדם דש בעקביו וחושב שאינם כ"כ חמורים כמו מצות אחרות, דוקא בהם גדולה היא "הבחירה" לקיימם, ומש"ה גדול הוא השכר.
כי אם שמור תשמרון את המצוה הזאת ... לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו וגו' (יא-כב)
לכאורה החיוב "ללכת בכל דרכיו" של הקב"ה נלמד מהקרא, וכמו דאיתא בגמ' (סוטה יד): וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה וכו' אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלבוש ערומים דכת' "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכת' "וירא אליו ה' באלוני ממרא", אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכת' "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים. הקב״ה קבר מתים דכת' "ויקבר אותו בגיא" אף אתה קבור מתים עייש. ויש לעיין, דהא מצינו בגמ' (שבת קלג:) שדין זה באמת נלמד ממקום אחר: "זה קלי ואנוהו" ־ הוי דומה לו. מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון רחום ע"כ?
אלא מסביר מרן הגמו"ר יצחק בלאזר זצ"ל, בס' כוכבי אור, שבאמת יש ב' ענינים נפרדים כאן: האחד נתחייבנו בו במצות עשה ־ "ללכת בכל דרכיו" ־ כלומר, שצריך האדם ללכת בפועל ממש בדרכי הבורא ולעשות מעשים הגונים וטובים, כגון הלבשת ערומים, והכנסת אורחים, וביקור חולים, וקברי מתים. כולם מעשים, ואותם נלמדים מהקרא.
משא"כ, ענין הב' הוא מדת חסידות. ר"ל, מוכרח עלינו לעדן מידותינו שתהיינה מושלמות כמדת הבורא יתברך. מדה זו אינה נלמדת מכאן, אלא מהקרא "זה קלי ואנוהו" ־ אהיה דומה לו במידותיו!