ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה' אלקינו ... (א-מא)
דרך התשובה הראויה
כדי להבין את המוסר הטמון במקראות אלו צריכים לדעת ב' כללים בענין התשובה א. שגם אחר שנכשלים בחטא חמור יכולים תיכף ומיד לתקנו בתשובה. וכח התשובה חזקה היא כ"כ שמועלת אפילו לבטל שבועתו של הקב"ה, כי באמצעות התשובה משתנה מהותו של האדם ונעשה כאדם אחר, ועל אדם כעין זה לא נגזרה הגזירה. ב. מאידך, שלא בנקל יכולים לזכות לתשובה, כי אין התשובה מועלת אלא אם כן היא מעומק הלב, וא"א בקל לבוא לידי חרטה עמוקה כל כך. ולכן מלכתחילה יהיה האדם זהיר מאוד מן החטא, שמא לא יזכה חלילה לבוא לידי תשובה אמיתית.
שתי נקודות אלו שופכים אור על הבנת הדברים, דהנה כלל ישראל נכשלו באותה שעה בעוון חמור ביותר, עד כדי שהתרעמו על ה' והטילו בו דופי באמרם 'בשנאת ה' אותנו' ר"ל, גם העונש הכבד שהוטל עליהם מוכיח עד כמה גדלה חטאתם, ובכל זאת כשהשכימו ושמעו מה גזר עליהם בוראם בשבועה, בקשו למחוק את חטאתם ואת הגזירה שבאה בעקבתה בשתי תיבות: 'חטאנו לה''! אחר שאמרו שני תיבות אלו הבינו שכבר חזר המצב לקדמותו, ומעתה יכולים הם להתכונן למלחמה ולנצח ולהיכנס לארץ, וגזירת 'במדבר הזה יפלו פגריכם' איננה עוד, דבר זה אין הדעת סובלתו, להעמיק כל כך בחטא, ובאמירה קלה נהפכים שוב לצדיק?! התשובה לכך היא: כן!
יש מציאות כזה שכשאומרים 'חטאתי' נמתק הכל! והיא, כשתיבה זו יוצאת מפי גרונו של אדם כתוצאה מחרטה על העבר. כי אז מתפרשת תיבה זו למצות התשובה, ובכח התשובה נהפך האדם לאיש אחר וביכולתו להמתיק אפילו הדינים הקשים ביותר! וגם שבועה שנשבע הקב"ה מתבטלת בכח התשובה כנזכר. וידעתי גם ידעתי שעדיין אינך רואה בדברי שום תשובה לתמיהתך, שכן לא גיליתי לך כי אם שזוהי המציאות, ושמציאות זו נקראת 'תשובה', ועדיין תמיה למה באמת יועיל תשובה?
אמנם תמיהה זו אינה כל כך בתוקפה אחר שתבין גם הכלל השני הנזכר, שאותה אמירה 'חטאתי' המועלת לשנות את מהותו של האדם צריכה להיות מעומק הלב, וכשהאדם זוכה לכך, נעשה אכן בריה חדשה, כי עיקר האדם הוא ה'דעת' וכשהדעת משתנה משתנה עיקרו של האדם. כעת גם תבין שבדרך כלל אין האדם זוכה במהרה לשנות דעתו עד שיבוא לידי תשובה מעומק הלב, ובעיקר בחטאים הנעשים בזדון ר"ל, שכן אם ביום האתמול לא בחל האדם בחטא, חזקה שלא ישנה היום את דעתו מן הקצה אל הקצה, ועל פי הרוב צריכים זיכוך גדול עד שהדעת משתנה לטובה, ואז אין הוידוי תלוי באמירה מן השפה ולחוץ, ולכן עושה אמירתו רושם. זוהי הסיבה שבפועל לא נתקבלה תשובתן של ישראל, כי על אף שעשו תשובה והתחרטו על העבר, עדיין לא זכו לבוא לידי החלטה גמורה שאכן לא נהגו כשורה, ולא שלא היתה חלילה תשובתם מעומק הלב, כי אילו היה כן היו יראים לנפשם, ולא היו מעיזים לצאת למלחמה, אמנם לפי דרגתם ולפי גודל החטא, היו זקוקים לחרטה עמוקה ביותר, ולבחינה הנדרשת עדיין לא הגיעו.
זהו שרמז משה בדבריו באמרו: 'ותענו ותאמרו אלי חטאנו להוי"ה' וגו', 'ותענו ותתוודו' לא נאמר, כי אם 'ותענו ותאמרו', כי הוידוי עדיין היה רק בגדר 'אמירה' כי לא היה עדיין מעומק הלב כדבעינן, ועדיין לא היו יכולים להגדיר אותה כ'וידוי', ולכן לא נתקבלה התשובה ולא עלתה להם יפה כשעלו להלחם עם הכנעניים. וא"כ בודאי שמוטל על האדם לבקש רחמים שלא יחטא, ואחר שכבר חטא יבקש רחמים שיזכה לתשובה אמיתית המתקבלת לרצון לפני אדון כל.
Comments