וואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו ... (יב-כז)
להתבונן ולהודות על כל החסדים
פרש"י: ויקד העם, על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם. בין הדברים שבסיבתם קדו העם והשתחוו מונה רש"י 'בשורת הבנים'. ואילו לא ידענו שזכו ישראל בריבוי בלתי טבעי במצריים, היינו מבינם מלשונו שגם בשורת הבנים דומה ליתר ההודאות שנמנו עמו, וכשם ש'בשורת הגאולה' ו'בשורת הארץ' באו אחר מאות שנות של שעבוד וצפייה לגאולה, כך באתה גם 'בשורת הבנים' אחר שנות צפיה על בנים, ועל כן ראו לנכון להודות גם עליה. אולם אחר שאנו יודעים שבפועל זכו ישראל במצרים להוליד ששה בכרס אחד, אי אפשר לפרש כי זהו המכוון בדבריו, ומה גם שאין אנו מוצאים בשורה מעין זו בדברי משה. ובהכרח צריכים לומר שלא היתה בשורת הבנים כיתר הבשורות הנמנים עמה, כי הללו אכן היו בשורות על דברים שלא זכו עד אז, ובשורת הבנים לא היתה כי אם 'ציווי' מה לומר לבניהם כשיתבוננו בעבודת הפסח וישאלו 'מה העבודה הזאת' ,אלא שמתוך כך נזכרו גם בהחסדים הנושנים שעליהם כבר התרגלו, וראו לנכון להודות גם עליהם.
זהו לימוד עבורינו האיך להביט על החסדים שהמשיך הבורא יתברך עלינו, כי על פי הרוב זוכה כל אדם בהרבה חסדים מן השמים, אולם מאידך אינו שלם בכל אוות נפשו, וכל אדם מוצא איזה חלל בעצמו, היינו פרטים מסויימים החסרים לו, ומאחר שחסרונו מעיק עליו, עצבון אחזתו, ושוכחמרבוי החסדים אשר בהם הוא מורגל מאז ומתמיד, ואינו נותן לב להודות עליהם, וגם אם לבסוף יחונן אותו הבורא ב"ה במשאלות לבו, לא יודה כי אם על החסד האחרון שהטיב השי"ת עמו ומילא את חסרונו, אולם גם אז לא יתן לבו על ריבוי החסדים שהטיב עמו השי"ת מאז ומעולם, ואף אם יודה עליהם תהיה זאת מן השפה ולחוץ, כי מאחר שהינו מורגל בכל זאת אינו שם על לבו מה רב טובו ועד כמה עליו להודות על כך.
אולם אם נתבונן בעקבותיהם של ה'דור דיעה' נלמד מהם האיך עלינו להודות גם על החסדים שבהם אנו מורגלים תמיד, הללו זכו לברכה מרובה של צאצאים, אולם מאידך העיק עליהם עול השעבוד הנורא, ומאוד מאוד השתוקקו להיגאל ולחיות חיי חירות כעם בין העמים, ושיהיה להם הארץ למושב, ומובן מאליו שאחר שהתבשרו על כך הודו על כך מעומק לבבם, אולם באותה שעה תרו אחר יתר החסדים שזכו בהם עד כה ומתוך כך הודו גם על הבנים, כי השכילו להבין שגם זה לחסד גדול ייחשב והינו יותר חסד מעצם הגאולה כי מבלעדי בניהם אחריהם לא נשאר מהם שום זכר.
והדברים מדוייקים בלשונו של רש"י, שאמר 'על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם' עכ"ל, והנה תיבות 'שיהיו להם' מובנות שפיר על הגאולה ועל הארץ כי לאלו עדיין לא זכו ורק הובטחו עליהם בעתיד, אולם על בשורת הבנים מן הראוי היה שיאמר 'שיש להם', אם לא שנאמר שהיתה הודאתם על הבנים שיהיו להם כמו הודאתה על הגאולה והארץ שתהיה להם, וכשם שעליהם היתה הודאתם מעומק הלב, מאחר שהשתוקקו לכך מאוד, כמו כן היתה הודאתם על הבנים העתידים לבוא, ועל אף שכבר היו מורגלים בזה החסד לא היו מדלגים על ההכרה בטובתה, וכל שכן שהודו על הבנים שכבר זכו בהם.
השי"ת יהיה בעזרינו שנשכיל להכיר בחסדיו ולהודות עליהם, ובזכות זה יוסיף עלינו כהנה וכהנה.