Chag HaSukkos/Shemini Atzeres/Simchas Torah/Parshas Bereishis 5785
- Torah Tavlin
- Oct 16, 2024
- 4 min read
Updated: Apr 7
למען ידעו דרתיכם כי בסכת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ... (ויקרא כג-מג)
הטעם שחג הסוכות נקבע בחודש תשרי
כבר יודע ומפורסם קו' המפרשים, שאם הסוכה הוא לזכר לענני הכבוד, מודע אנו חוגגים חג הסוכות בחודש תשרי, ולא בחודש ניסן שבאותו חודש יצאו ממצרים, וזכו לענני הכבוד. ויש כמה וכמה תי' לקו' זו. הטור (סי' תרכ"ה) כתב ליישב קו' זו וז"ל: "והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו, שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו, ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה", עכ"ל. הרי הטעם שמצות סוכה הוא דוקא בחודש תשרי, הוא משום שהוא הזמן שמורה שאנו יוצאים מתוך בתינו, ואין דרך העולם לעשות כן, וע"כ מורה שאנו עושין מצות המלך.
ויש עוד תי' לקו' זו מדברי הגר"א (שה"ש א, ד) תי', דכשחטאו כלל ישראל בחטא העגל נסתלקו מהם הענני הכבוד. כדכתיב (שה"ש ב, יז): "עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר". וז"ל התרגום: "ובזערות יומיא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו ענני יקרא די מטללין עלויהון ואשתארו מפרסמן", ע"כ. ורק אחר שנתכפר להם חטא העגל ביוה"כ אז חזרו להם הענני הכבוד, וזה היה בחודש תשרי, וע"כ מטעם זה אנו עושים היו"ט בחודש תשרי ולא בחודש ניסן. [ועי' הגר"א שכתב חשבון שהענני הכבוד חזרו בט"ו תשרי.]
ויש לעמוד על דברי הגר"א, שאה"נ חטאו כלל ישראל בחטא העגל ומחמת אותו חטא נסתלקו העננים וחזרו בתשרי, אבל מדוע זהו סיבה שיקבע החג לזכר הענני הכבוד דוקא בתשרי ולא בניסן, אה"נ היה שמחה גדולה שחזרו העננים אחר שחטאו ונכפרו ביום כיפור, אבל מדוע הוקבע כל החג דוקא בתשרי לזכר לזה.
ונראה לבאר דברי הגר"א, שמבואר מדבריו יסוד גדול, ונבאר הענין בהקדם ביאור בעיקר הכשר הסוכה. דהנה בעינן - "צלתה מרובה מחמתה", ואם אין צילתה מרובה מחמתה ע"י הסכך, ליכא שום הכשר סוכה מצד הדפנות. וביאר רבינו בחיי (כד הקמח, ע' סוכה) הטעם לזה וז"ל: "כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל, ומסכים בדעתו כי הקב"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפני החמה הוא שכתוב (תהלים קכא, ה): "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". וכתיב (שיר השירים ב, ג): "בצלו חמדתי וישבתי", וזה שאמרו (סוכה ב.): ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. ואמרו במדרש שיר השירים רבה (שם) ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם כי הכח המנהיג את האומות נקרא 'צל'", עכ"ל. הרי, הטעם שהכשר הסוכה הוא רק אם "צלתה מרובה מחמתה", כי הצל מורה שהשי"ת הוא צלן של ישראל, ומגין עליהם תמיד מכל רע, כמו שהגין עליהם במדבר מן השרב והשמש. וידועים דברי הזוהר (ח"ג דף ק"ג) שסוכה הוא: "צלא דמיהמנותא" - "צל של אמונה". כמו שהצל מגין מפני החמה, כן הבא לחסות בצלו של הקב"ה, הקב"ה מגין עליו ושומרו מכל רע, מכל פגע וצרה וצוקה ומחלה. וכיון שכן, שמבואר שהיסוד ותכלית של מצות סוכה הוא להורות שחסדו וטובו של הקב"ה מגין כלל ישראל, וזה מורה על גודל הרחמים, של הקב"ה, שהוא אוהב עמו ישראל. א"כ י"ל דברי הגר"א, דזהו הטעם מדוע אנו עושין היו"ט דוקא בחודש תשרי שאז נתכפרו כלל ישראל וחזרו להם הענני הכבוד. שזהו מורה גם על גודל החסדו וטובו יתברך.
ונבאר זה במשל, אילו היה אדם א' שהיה בעל חסד נפלא, ובא לו עני אחד ואמר שאין לו מקום ללון, ואין לו שם כסף לקנות מאכלים וכו', ובעל חסד זה הכניסו לביתו, ונתן לו מקום ללון, וגם מה לאכול וכו'. ושוב חטא ומרד העני עם הבעל הבית, ובודאי מדת בשר ודם, הוא שיאמר לעני, "לך מפה", ולא תחשוב לבא כאן עוד. וזהו מדת בשר ודם, אבל מדת הקב"ה אינו כן, שאפילו אחר שבנ"י חטא ונתכפרו להם על חטא העגל, שוב זכו לענני הכבוד, ושוב זכו ליישב "בצלא דמיהמנותא". וזהו גופא מורה על גודל הרחמים ואהבה שהקב"ה אוהב עמו ישראל. וזהו גילוי על עיקר הנהגת השי"ת במה שניתן להם הענני הכבוד שמגינם מכל רעה, שאינו רק חסד כמו שעושה בשר ודם, רק הוא למעלה מהנהגת הטבע, ואין סוף לרחמי השי"ת. ואפילו אם אחד חטא, עדיין הקב"ה מרחם עליו, ואינו נוהג כמדת בשר ודם.
ושוב ראיתי שכל זה מפורש בערוך השולחן (תרכ"ה, ה') וז"ל: "ועוד י"ל... לפי שרצה הוא יתברך להראות שאע"פ שחוטאים אנחנו מ"מ לא סרה השגחתו מעלינו, ובצלו אנחנו יושבים ובמחסה כנפיו נתלונן וכמו שאחר מתן תורה עשו את העגל ועכ"ז נתרצה להם הקב"ה בלוחות אחרונות והיה זה ביוה"כ ולאחר יוה"כ צונו לעשות המשכן ששכינתו תשכון בינינו כדכתיב (שמות כט, מה) ושכנתי בתוך בני ישראל, ולא הסיר מעליהם ענני הכבוד... כמו כן עשה לנו הקב"ה במצוה זו דוגמתה לדורות שאע"פ שאנו חוטאים כל השנה מ"מ ביוה"כ מכפר עונותינו כשאנו שבים בתשובה וסימן לדבר שתיכף אחר יוה"כ צוה עלינו לעשות סוכה שנשב בצלו של הקב"ה כדכתיב (שיר השירים ב, ג): בצלו חמדתי וישבתי זו מצות סוכה, ופריו מתוק לחכי זו מצות אתרוג כמו שאמרו חז"ל במדרש חזית ולהורות שאחר כל החטאים הוא יתברך באהבה עמנו ומשגיח עלינו להצילנו מכל צרה ופגע והושיב אותנו בצלו הקדוש והטהור והוא יתברך סוכך עלינו", עכ"ל. בברכת חג ושמח!